ע"א 27866-10-11

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את הערעור שהגישה המועצה על פסק דינו של בית משפט קמא לטובת המשיבים. בית משפט קמא קבע כי תביעת המשיבים להשבת הוצאות פיתוח, ששולמו לעו"ד אייזנשטיין בשנת 1996, אינה חסומה על פי הוראות פקודת ההתיישנות. ערכאת הערעור הסכימה עם ממצאיו של בית משפט קמא כי טענת המשיבים תקפה וכי הם לא גילו את העובדות המקימות את עילת התביעה קודם לכן, מטעמים שאינם בשליטתם. בית המשפט הדגיש את יתרונו של בית משפט קמא בהערכת מהימנותם של עדים והסתמך על ממצאיו העובדתיים. בנוסף, אישר בית המשפט את החלטת בית משפט קמא להורות למועצה להשיב את הוצאות הפיתוח ששולמו ביתר, ולא מצא כל טעות בפרשנותה לחוק או לעובדות. גם טענת המועצה כי התביעה אינה צריכה לשגשג משום שהתשלומים שולמו לעו"ד אייזנשטיין ולא למועצה, נדחתה. המועצה הייתה אחראית לפיקוח על עבודות הפיתוח והייתה לה חובה חוקית להבטיח את פיתוח הקרקע. לבסוף, קבע בית המשפט כי המשיבים זכאים לריבית על הסכום שהוחזר, והמועצה חויבה לשאת בהוצאות המשפט של המשיבים.