מ. מקרקעין 200/18

תקציר

המפקחת על רישום המקרקעין בנתניה, אסתי שחל, ניהלה תיק בין נציגו של בית משותף לבין אחד מבעלי הדירות בו, הנתבע. הנציג ביקש מבית המשפט ליתן הוראה להפסיק את השימוש של הנתבע בגג המשותף של הבית המשותף לתועלתו האישית. הממונה החל באישור סמכותו של הנציג להגיש תביעה כאמור ללא החלטה של אסיפה כללית של בעלי הדירות. לגופו של עניין, בחן המפקח את התקנת המזגנים, דודי השמש והמצלמה על הגג המשותף על ידי הנתבעת. היא ציינה כי בעוד שלאסיפה הכללית יש סמכות להחליט על השימוש ברכוש המשותף, אין ראיות להחלטה ספציפית האוסרת על התקנות על הגג המשותף. עוד מצאה כי התקנת מזגנים על הגג המשותף אינה שימוש סביר או רגיל בנכס, שכן מרבית המדחסים בבניין הותקנו בחדרי כביסה או במרפסות. לפיכך, היא הורתה לנתבעת להסיר את מדחסי המזגן מהגג המשותף. עם זאת, הממונה פסק לטובת הנתבעת בנושא דודי השמש. היא פירשה את סעיף 59א לחוק המקרקעין, המאפשר לבעלי דירות להתקין דודי שמש על גגות משותפים בתנאים מסוימים, לפי העניין במקרה זה. היא מצאה כי ההתקנה עמדה בדרישות וכי התנגדויות הנציג אינן סבירות. לכן, דודי השמש יכולים להישאר. לגבי המצלמה שהותקנה על הגג המשותף, הסכים המפקח עם הנציג כי מדובר בשימוש בלתי סביר בנכס. היא קיבלה את הטענה כי התקנת מצלמות בשטחים משותפים מחייבת הכרעה של האסיפה הכללית, תוך איזון בין הזכויות המתנגשות של בעלי הדירות. מאחר שהנאשם התקין את המצלמה באופן חד צדדי, הורה המפקח על הסרתה. לבסוף קבע הממונה כי על הנתבעת לשלם למייצג הוצאות בסך 3,000 ש"ח, כולל שכר טרחת עורך דין, בשל התנהלותו המסורבלת של האחרון בהליך. סכום זה היה אמור להיות צמוד לריבית מיום פסק הדין ועד התשלום בפועל. ההחלטה ניתנה בהעדר הצדדים ביום 22.2.2022 והיה אמור להימסר להם העתק.