עת"מ 2606/08

תקציר

העותרים ביקשו לערער על תכנית שימור שאושרה בוועדת המשנה לעררים בשנת 2007, בטענה כי הליך בחירת מבנים לשימור אינו סביר וכי הקריטריונים לבחירה נקבעים בדיעבד. עם זאת, בית המשפט מצא כי העתירה לא הוגשה בתוך פרק הזמן שנקבע, דבר העולה כדי שיהוי סובייקטיבי כבד מצד העותרים, שכן הם היו מודעים לקיומה של התכנית אך לא התקשרו עם רשויות התכנון עד מאוחר הרבה יותר. גם היסוד האובייקטיבי של השיהוי היה קיים, שכן הליכי התכנון מורכבים וגוזלים זמן, וצדדים שלישיים הסתמכו על התוכנית המאושרת. זאת ועוד, בית המשפט מצא כי מוסדות התכנון פעלו בסבירות ובהתאם לחוק. תוכנית השימור הייתה בעבודות מתחילת שנות התשעים ופעלה לפי הנהלים הנדרשים, לרבות הכנת רשימות מפורטות, שליחת הודעות אישיות וייעוץ לוועדות הרלוונטיות. בית המשפט הדגיש כי הוא אינו פועל כערכאת ערעור על החלטות תכנוניות ועליו רק להעריך את סבירות ההליך. מאחר שהעותרים לא מיצו את הסעדים שלהם מול מוסדות התכנון והליך קבלת ההחלטות נמצא סביר, העתירה נדחתה. כן חויבו העותרים בהוצאות טרחת עורכי הדין של המשיבים, בסך 20,000 ₪.