בג"צ 651/86

תקציר

פסק הדין דן בהעברתם של שלושה עותרים מתפקידיהם בשירות בתי הסוהר. העותרים היו עוזרי נציב בתי הסוהר והועברו מתפקידם בעקבות תלונות שהעלו על מעשיו החריגים של הנציב בעת מילוי תפקידו, שלדעת העותרים אינם ראויים ומנוגדים למינהל תקין. התיק נסוב סביב חוקיות החלטת המשיבים לסלק את העותרים ולמנותם לתפקידים אחרים. בג"ץ קבע כי המשיבים פעלו שלא כדין בסילוק העותרים. בית המשפט מצא כי הסיבה העיקרית להרחקתם הייתה השתקתם ומניעת חשיפה נוספת של מעשיו החריגים של הממונה. בית הדין הדגיש כי לעובדים אין זכות מוחלטת להיות מועסקים בתפקיד מסוים, אך על המעסיקים להפעיל את שיקול דעתם בסבירות, בתום לב ובהגינות. במקרה דנן, החלטת המשיבים התבססה על שיקולים פסולים ונועדה להשתיק את טענות העותרים. כמו כן, בית המשפט הדגיש כי החלטות מנהליות צריכות להתקבל בסבירות, תוך התחשבות בכל הגורמים הרלוונטיים. ההצדקה של המשיבים להרחקה – אובדן אמון ויחסים מתוחים – נמצאה סובייקטיבית ובלתי לגיטימית. בית המשפט הגיע למסקנה כי טענות העותרים מוצדקות, והעברתן מתפקידן מהווה ניצול לרעה של סמכות. לפיכך הורה בית המשפט על החזרת העותרים לתפקידיהם הקודמים. השופט מ' בייסקי נתן את פסק הדין, אליו הצטרפו הנשיא שמגר והשופט ש' נתניהו.