ע"פ 4532/00

תקציר

מדינת ישראל ערערה על זיכויו של המשיב, אבישי, מכל העבירות המיוחסות לו בכתב האישום הנוגע לתיק רצח. בפסק הדין של הערכאה הנמוכה יותר זיכה את אבישי מאשמת קשירת קשר לביצוע פשע, סיוע לשוד וסיוע להצתה. המדינה טענה כי הערכאה הנמוכה יותר שגתה בכך שקיבלה את טענת האליבי של אבישי, בכך שלא נתנה אמון בעדותו של מוריס – עד מדינה, ולא ייחסה כל משקל להודאותיו של אבישי במשטרה. עיקר הערעור נסב סביב פרשנות ציר הזמן של האירועים סביב הרצח ומהימנות הראיות. המדינה טענה כי האליבי של אבישי, שהציב אותו בביתו בשעה מסוימת, אינו עולה בקנה אחד עם ציר הזמן של האירועים כפי שתיאר מוריס, מה שהוביל את הערכאה הנמוכה יותר להטיל ספק במהימנות עדותו של מוריס. המדינה טענה כי קבלת טענת האליבי על ידי הערכאה הנמוכה השפיעה על פסק דינה כולו, והביאה לזיכויו של אבישי. עם זאת, לאחר בחינה מדוקדקת של הכרעת הדין והראיות, הסכימה ערכאת הערעור עם קביעתה של הערכאה הנמוכה יותר, לפיה לא ניתן לקבוע את נוכחותו של אבישי בזירת הפשע. באופן ספציפי, שיחת הטלפון שביצע מוריס בשעה 15:16 הצביעה על כך שהוא לא יכול היה לחזור לבית אמו - זירת הפשע - לפני כן, ואילו אבישי אושר להיות בבית בשעה 13:13. פער זה בלוחות הזמנים גרם לכך שאבישי לא יכול היה להשתתף באירוע כולו כפי שתיאר מוריס. יתר על כן, בית המשפט מצא כי עדותו של מוריס אינה אמינה בשל עברו הפלילי וחוסר העקביות בהצהרותיו. באשר להודאותיו של אבישי, ציין בית המשפט כי הן הושפעו מטענת האליבי ולכן אינן יכולות להוות בסיס בלעדי להרשעה. טענת המדינה כי לא ניתן לפצל את האירוע לשלבים שונים נדחתה, שכן הן התביעה והן ההגנה הסכימו כי יש לשקול את אשמתו של אבישי באירוע כולו. בסופו של דבר, ערכאת הערעור הסכימה עם פסק הדין של הערכאה הנמוכה יותר, ולא מצאה סיבה להתערב. למרות צל החשד סביב מעורבותו של אבישי בחלקו הראשון של האירוע, החליט בית המשפט לדחות את ערעור המדינה, והותיר את הזיכוי על כנו לכל חלקי האירוע בשל התעקשות המדינה על אשמה כוללת.