ה"פ 447/01

תקציר

פסק הדין מתייחס לתביעת פיצויים שהגישו העותרים נגד המשיבים בגין הפקעת אדמותיהם. המשיבים הם משרד התשתיות הלאומיות ומנהל האגף לעבודות ציבוריות. בבעלות העותרים שטח לא מוגדר של 1595 מ"ר מתוך חלקה בשטח של 8059 מ"ר, אשר הופקעה בחלקה על ידי המשיבים לפי פקודת הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח), תש"ג-1943, לצורך סלילת כביש. כ-63% משטח החלקה, או 5150 מ"ר, הופקעו. הסוגיה המרכזית היא גובה הפיצוי לו זכאים העותרים. השופט מסכם את החוקים הרלוונטיים, ובהם סעיפים 7 ו-8 לפקודה, הקובעים את הנסיבות שבהן ניתן להפקיע קרקע ללא פיצוי מלא, וסעיף 3 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, המגן על זכויות הקניין. השופט מתאים את פרשנות הפקודה לחוק היסוד, בהמשך לתקדימים קודמים, ומגיע למסקנה כי על הפיצוי להיות הוגן ומידתי, במיוחד כאשר יתרת הקרקע לאחר ההפקעה אינה משופרת. השופט מצדד בטענת העותרים כי הלכת הולצמן חלה, וכי יש לפצותם בגין כל השטח המופקע, וכן בגין ירידת ערך יתרת קרקעותיהם. הרציונל של אי פיצוי אחוז מסוים מהקרקע אינו תקף במקרה זה, שכן יתרת ערך הקרקע ירדה משמעותית. השופט קובע את הפיצוי על סמך שמאות שהוגשה מטעם בית המשפט, המעריכה את שווי הקרקע שהופקעה לפני ההכרזה ב-48,000$ לדונם, ואת השווי לאחר ההפקעה ב-30,000$ לדונם. סך הפיצויים בגין הקרקע המופקעת מחושב ב-247,200 דולר, בתוספת 53,010 דולר בגין ירידת הערך של יתרת הקרקע של העותרים. השופט מחליט גם על שיעור הריבית של הפיצוי, וקובע כי יש לקבוע אותו בהתאם לחוקים הרלוונטיים בישראל, ולא לפי הריבית הדולרית השנתית המבוקשת של 11%. לפיכך, נדרשים המשיבים לשלם לעותרים סך של 179,230 $, שווה ערך לסכום הפיצוי בסך 59,152$ נכון למועד ההפקעה, בתוספת ריבית והצמדה לפי הדין הישראלי. המשיבים חייבים גם בהוצאות העותרים ובשכר טרחת עורך דין, בסך 22,000 ₪, כולל מע"מ. סכומים אלה ישולמו תוך 30 יום, ולאחר מכן יצברו ריבית והצמדה.