בג"צ 6451/18

תקציר

פסק הדין מתמקד במחלוקת משפטית הנוגעת לקופות החולים וסיווגן במסגרת חוק התובענות הייצוגיות. בית המשפט, לאחר בחינה מעמיקה, קבע כי יש לראות בקופות החולים גופים הממלאים תפקיד ציבורי על פי דין, ובכך סיווג אותם כ"סמכות" לצורך חוק התובענות הייצוגיות. עם זאת, בית המשפט הוסיף וניתח האם ניתן לסווג את ההשתתפות העצמית שגובות קופות החולים תחת "מס, אגרה או תשלום חובה אחר" בסעיף 11 לחוק. הניתוח הגיע למסקנה כי ההשתתפות העצמית מתפקדת יותר כמחיר ולא כעמלה, ומכאן משתמע כי גבייה כזו אינה נופלת בגדר פריט 11. כתוצאה מכך, קופות החולים אינן רשאיות להגיש הודעות הפסקה והפסקה לפי סעיף זה. בית הדין החליט לבטל את פסק הדין הקודם של בית הדין הארצי, תוך שהוא דוחה את הודעות ההפסקה וההפסקה, תוך שהוא מאפשר לבקשות התלויות ועומדות לאישור תובענות ייצוגיות להתנהל בבית הדין האזורי לעבודה. החלטה זו התבססה על התפיסה כי קופות החולים פועלות כעוסקות בגביית השתתפות עצמית, ופותחת פתח להליכים לפי סעיף 1 שעניינו יחסי עוסק-לקוח. אף שהייתה הסכמה על קבלת העתירה, התעוררה מחלוקת בין השופטים לגבי סיווגן של קופות החולים כ"סמכות" ולגבי טיבן של ההשתתפות העצמית. למרות ההתנגדות, פסק הדין העדיף בחינה נוספת לגופה של התובענה הייצוגית ברמת בית המשפט המחוזי. בית המשפט גם הטיל הוצאות על כל קופת חולים שישולמו לעותרים.