ת"א 22671-04-11

תקציר

התובע, עורך דין במקצועו, תבע את לקוחו, איש עסקים, לתשלום שכר טרחת עורך דין. הנתבע תבע מנגד השבת חלק משכר הטרחה שכבר שילם, וכן פיצוי נוסף בגין נזק שנגרם לו עקב תפקודו הלקוי של התובע, ובגין הפרת חיסיון עו"ד-לקוח ולשון הרע. הטענה העיקרית לטובת הנתבעת, כי הסכם שכר הטרחה זויף, נדחתה, שכן בית המשפט מצא כי הנתבעת אכן חתמה על ההסכם. גם הטענה החלופית, לפיה יש לבטל את ההסכם משום שהנתבע לא הבין את השלכותיו, נדחתה, אומנם בית המשפט הכיר ברמת האינטליגנציה הנמוכה של הנתבע, אך לא סבר כי הוא אינו מסוגל להבין את הסכם שכר הטרחה. עוד מצא בית המשפט כי הפחתת הסכום הנתבע על ידי התובע ל"צורכי שכר-טרחה" לא העניקה לו כל יתרון, ויש להתייחס לתביעה כאילו הוגשה במקור לסכום הנמוך יותר. דרישת התובע לפיצוי צפוי נדחתה משום שהחלטת הנתבע להתפשר לא התקבלה בחוסר תום לב, למרות שנעשתה מאחורי גבו של התובע. בית הדין דחה גם את תביעת התובעת לשכר שעתי, וקבע כי מדובר בהפרת חובת תום הלב. בסך הכל פסק בית המשפט לתובע 2,550,000 ₪, הסכום הנקוב בתביעה, בצירוף ריבית, הצמדה ושכר טרחה נוסף. התביעה שכנגד נדחתה על הסף, והתובע חויב לשלם לנתבע השני, שחבותו לא הוכחה, 10,000 ₪ שכר טרחת עורך דין.