ע"ע 47579-12-16

תקציר

התיק נסוב סביב סמכותו של בית הדין הארצי לעבודה לדון בערעור על צו המצאת מסמכים. בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב הורה למערערים למסור למשיבים את חוזי העבודה ותלושי השכר שלהם, כפי שביקשו המשיבים. המערערים ערערו על החלטה זו לבית הדין הארצי לעבודה, אך המשיבים טענו כי היה מקום להגיש את הערעור לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב. לאחר בחינת הטענות, קבע בית הדין הארצי לעבודה כי אכן, אין לו סמכות לדון בערעור, ובית הדין המתאים לשם כך הוא בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב. על פי חוק בית הדין לעבודה, ערעורים על החלטות רשם בית הדין האזורי לעבודה יוגשו לבית הדין האזורי, ואילו ערעורים על פסקי דין של הרשם יופנו לבית הדין הארצי לעבודה. מאחר שההחלטה בעניין המצאת מסמכים נופלת תחת סעיף 27(ב)(2) לחוק בית הדין לעבודה, שאינו מציין במפורש את הליך הערעור, פירש בית המשפט את החוק והגיע למסקנה כי כוונת המחוקק הייתה לשמור על המבנה הקיים. לפיכך, היה על הערעור להיות מוגש לבית המשפט המחוזי בערכאה הראשונה. עוד צוין בפסק הדין כי סמכותו של הרשם להורות על מסירת מסמכים, כפי שניתנה בתיקון 43 לחוק בית הדין לעבודה, היא סמכות ייחודית, הנבדלת מהליכי הגילוי והעיון מחדש, ונועדה להיות הליך נפרד. סמכות זו, בהיותה רשות שיפוטית, מוקמה כראוי במסגרת סעיף 27(ב) לחוק בית הדין לעבודה. מאחר שהערעור הוגש לבית הדין הלא נכון, החליט בית הדין הארצי לעבודה להעביר את הדיון לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב. לא נפסקו הוצאות למי מהצדדים, בהתחשב בהיעדר פסיקות קודמות בנושא זה. פסק הדין ניתן שלא בנוכחות הצדדים ויימסר להם בהמשך.