בש"א 4597/05

תקציר

המשיב, רשות מקומית, דרש מהמבקש ומחברה פרטית תשלום עבור ארנונה, ביוב, פינוי אשפה ואגרת שילוט. החברה אמנם לא הגישה כל כתב הגנה, אך ביקש להתגונן. המבקש, בעל המניות היחיד בחברה, טען כי התביעה נגדו אינה חוקית שכן החברה, ולא הוא, היא הבעלים של הנכס המדובר. הרשות המקומית טענה אחרת, בהתבסס על חוק הסדרי משק המדינה. השופטת הסכימה עם עמדת המבקש והדגישה כי לא ניתן להחיל רטרואקטיבית את הדין הנדון על הכללת המבקש באישומים כפי שנכנס לתוקף לאחר העבירה הנטענת. עוד הדגישה השופטת כי החוק מתיר גביית ארנונה בלבד ולא תשלומים אחרים שדורשת הרשות המקומית. השופטת הסבירה כי החוק המדובר, המאפשר הרמת מסך בין חברה לבין בעלי השליטה בה, חל רק כאשר החברה הפסיקה את פעילותה העסקית ובעל המניות המדובר מחזיק לפחות ב-25% מהחברה או שיש לו זכות למנות בה דירקטור. לבסוף, קבע השופט כי החוק, אף שהוא פוגע בזכות הקניין של המבקש, משרת תכלית ראויה ושומר על יחס סביר בין האמצעי לבין המטרה, ועל כן הוא חוקתי. לפיכך, המבקש נמצא אשם באי תשלום ארנונה רק מיום 1.1.2004 ואילך ונמחק מהאישומים האחרים.