עמ"ת 25517-06-16

תקציר

נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו מספר עבירות, בהן פריצה לבית מגורים, גניבה והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. בית משפט קמא לא מצא ראיות לכאורה לפריצה וגניבה, אך מצא ראיות לסיוע וסיוע לגניבת רכב וקשירת קשר לביצוע פשע. הנאשם שוחרר בתנאים מגבילים, לרבות מעצר בית. הנאשם ערער על ההחלטה וטען כי שגה בית משפט קמא בקביעתו בדבר ראיות לכאורה לקשירת קשר וקיומה של עילת מעצר. ערכאת הערעור דחתה את הערעור, וקבעה כי בית משפט קמא נהג בסלחנות עם הנאשם בקביעותיו הראייתיות. היו ראיות לכאורה לקשירת קשר ולמעורבותו המשמעותית של הנאשם בביצוע העבירה. יתר על כן, אופי העבירה והסיכון לשלום הציבור היוו עילה למעצר. בית המשפט התייחס ודחה גם את טענת הנאשם בדבר קביעת "מעבר לניצוץ ראייתי" בשלב הראשוני של הדיון. החלטת בית משפט קמא התקבלה, והערעור נדחה.