פש"ר 28346-05-15

תקציר

בניתוח משפטי זה, אתייחס לבקשה לביטול הענקה לפי סעיף 96(ב) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980 (להלן: "הפקודה"). הבקשה הוגשה על ידי המנהלים המיוחדים (להלן: "המבקשים") כנגד לאה זילברמן (להלן: "החייבת") ומקבלי ההענקה, מירה ואלי בן סימון (להלן: "המשיבים"), בנוגע לזכויות "בר רשות" במשק מספר 11 במושב ציפורי. **המסגרת החוקית והמחלוקת המרכזית:** סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל עוסק בביטול הענקות שנעשו על ידי חייב לפני פשיטת רגל. סעיף 96(ב) קובע כי בית המשפט רשאי, בכפוף לחריגים, לבטל הענקה שנעשתה תוך 10 שנים לפני פשיטת הרגל. המחלוקת המרכזית בין הצדדים נסובה סביב חישוב תקופת 10 השנים המדוברת, ובפרט: 1. **מועד ההענקה:** מתי יש לראות את ההענקה ככזו שנעשתה מבחינה משפטית וכלכלית, כאשר מדובר בזכויות "בר רשות" המחייבות הסכמות של גורמים נוספים (האגודה ורשות מקרקעי ישראל - רמ"י). 2. **מועד פשיטת הרגל:** מתי יש לראות את החייבת כמי ש"נעשתה פושטת רגל" לצורך חישוב התקופה. **ניתוח משפטי ועיקרי הדברים:** 1. **מועד ההענקה:** * **טענת המבקשים:** המבקשים טענו כי מועד ההענקה הקובע הוא מועד אישור רמ"י להעברת הזכויות (07.03.06) או לכל הפחות מועד הסכמת האגודה (02.01.05). זאת משום שההסכם המוקדם (20.12.04) היווה "הסכם על תנאי מתלה" שלא השתכלל עד לקבלת האישורים הנדרשים. * **קביעת בית המשפט:** בית המשפט דחה טענה זו. הוא קבע כי המבחן הרלוונטי הוא מבחן כלכלי, לפיו מועד ההענקה הוא המועד בו החייב התחייב להוציא את הנכס ממצבת נכסיו. במקרה זה, נקבע כי מועד ההענקה הוא **20.12.04**, עת נחתם תצהיר ההעברה ללא תמורה. נקבע כי מבחינת החייבת, הוויתור הכלכלי נעשה במועד זה, גם אם נדרשו אישורים נוספים, אשר חלקם נראו כפורמליים בלבד. דברים אלו עולים בקנה אחד עם פסיקות קודמות הרואות את משמעותו הכלכלית של מעשה ההענקה ולא את דקויותיו הפורמליות. 2. **מועד פשיטת הרגל:** * **הגדרת "מעשה פשיטת רגל":** סעיף 5 לפקודה מגדיר "מעשה פשיטת רגל" בין היתר כאי-מילוי אחר דרישות התראת פשיטת רגל תוך 7 ימים לאחר שהומצאה. סעיף 84(א) קובע כי תחילת פשיטת הרגל היא למפרע ממועד מעשה פשיטת הרגל. * **טענות הצדדים:** המבקשים טענו כי מועד מעשה פשיטת הרגל הוא המועד בו חתם בית המשפט על התראת פשיטת הרגל (31.12.14). מנגד, המשיבים טענו לחלוף 10 שנים ממועד ההענקה. * **קביעת בית המשפט:** בית המשפט בחן את ההליכים שקדמו להגשת הבקשה לביטול הענקה. הוגשה בקשה להתראת פשיטת רגל ב-29.12.14, אושרה ב-31.12.14. החייבת הגישה התנגדות, שנמחקה ב-04.05.15. בית המשפט קבע כי לא די באישור הבקשה או בחתימת בית המשפט, אלא יש להוכיח את מועד ההמצאה בפועל. לאור ההתנגדות, מועד מעשה פשיטת הרגל נדחה למועד שלאחר קבלת ההחלטה בהתנגדות. בית המשפט העריך את המועד המוקדם ביותר בו ניתן היה לראות את החייבת כפושטת רגל, לאור ההליכים, כאחד מהתאריכים הבאים: * שבוע ימים לאחר מחיקת ההתנגדות (11.05.15). * שבעה ימים לאחר חתימת בית המשפט על הבקשה להמצאה (07.01.15). * **המסקנה:** בכל אחד מהמועדים הללו, חלפו למעלה מ-10 שנים ממועד ההענקה (20.12.04). 3. **טענות נוספות (שנדחו):** * **שיהוי:** בית המשפט דחה את טענת השיהוי. נקבע כי טענת שיהוי מחייבת הוכחת נזק או ויתור מצד התובע, דבר שלא הוכח. יתר על כן, ניתנה הסכמה דיונית בין החייבת למנהלים המיוחדים (09.01.20) כי הגשת הבקשה לביטול הענקה תתאפשר גם טרם הכרזתה של החייבת כפושטת רגל, והחייבת לא תתנגד לכך. הסכמה זו מנועה אותה מלטעון כעת כנגד עצם הגשת הבקשה. * **אי-צירוף בעלי דין:** טענה זו נדחתה בנימוק שאין מקום להעלאתה מצד החייבת או המשיבים, אלא רק מצד בעל דין שלא צורף. * **ניגוד עניינים:** טענה זו, שהועלתה לראשונה בסיכומים, נדחתה מחוסר הוכחה. 4. **היעדר תום לב והברחת נכסים:** * בית המשפט בחן את טענות המבקשים בדבר חוסר תום לב. על אף שהחייבת העבירה את הנכס ללא תמורה, והמשיבים הינם קרובי משפחה, בית המשפט קבע כי **לא שוכנע שהמניע להענקה היה מניע מרמתי**. * התבססות על עובדות המקרה: המשיבים התגוררו בנחלה ובנו את ביתם עוד בשנת 1991. ההענקה בוצעה כחודש לאחר פטירת בעלה של החייבת, כאשר היא נותרה לבדה. * החלת סעיף 96(ג)(2) לפקודה (הענקה בתמורה בתום לב): על אף שההענקה הייתה ללא תמורה, בית המשפט בחן את יסוד תום הלב. נקבע כי לא הוכח חוסר תום לב באופן המצדיק סטייה מהמועד הקבוע בחוק. * **הבחנה ממקרים קודמים:** בית המשפט הבחין את המקרה הנוכחי ממקרים אחרים (כגון פש"ר (נצ) 24849-07-19 עופר נ' הכנ"ר) בהם נמצאה התנהלות מרמתית וחסרת תום לב ש"עצרה" את מרוץ התקופה. **החידוש המשפטי וההשלכות:** * **הגדרת מועד ההענקה:** קביעת בית המשפט כי מועד ההענקה לצורך סעיף 96(ב) לפקודה הוא המועד בו החייב התחייב להוציא את הנכס ממצבת נכסיו (מועד חתימת ההסכם) ולא מועד הרישום או קבלת האישורים הפורמליים, מהווה חיזוק להלכה לפיה יש לבחון את המהות הכלכלית של הפעולה. הדבר נועד למנוע מחייבים מלהבריח נכסים על ידי עריכת הסכמים פורמליים שאינם משקפים ויתור כלכלי מיידי. * **חישוב מועד פשיטת הרגל:** קביעת בית המשפט כי אי-מילוי דרישות התראה נחשב ל"מעשה פשיטת רגל" רק לאחר המצאת ההתראה בפועל, ולא די באישור בית המשפט או בהגשת הבקשה, מדגישה את החשיבות של הוכחת מועד ההמצאה לצורך קביעת מועד תחילת פשיטת הרגל למפרע. * **פרשנות סעיף 96:** בית המשפט הדגיש כי תקופת 10 השנים הקבועה בחוק היא קוגנטית ואין להאריכה באופן מלאכותי, אלא במקרים חריגים מאוד של התנהלות מרמתית וחסרת תום לב, אשר לא הוכחה במקרה זה. * **הסכמות דיוניות:** אישור ההסכמה הדיונית לפיה ניתן יהיה להגיש בקשה לביטול הענקה טרם הכרזה כפושטת רגל, מדגיש את גמישות בית המשפט בהתאם לנסיבות, אך גם את המחויבות של הצדדים להסכמותיהם. **מסקנה:** בית המשפט דחה את הבקשה לביטול ההענקה, בנימוק כי חלפה תקופת 10 השנים הקבועה בסעיף 96(ב) לפקודה, הן ממועד ההענקה (20.12.04) והן ממועד מעשה פשיטת הרגל (לכל המאוחר 11.05.15). נקבע כי לא הוכח כי ההענקה נעשתה מתוך מניע מרמתי או חוסר תום לב קיצוני, המצדיק סטייה מהוראות החוק. לאור זאת, הוטלו הוצאות על המנהלים המיוחדים.