עמ"נ 23951-10-12

תקציר

לאחר בחינה מעמיקה של הטיעונים שהציגו הצדדים, יחד עם המסמכים הרלוונטיים, הגיע השופט למסקנה כי יש לדחות את הערעור. החלטת ועדת הערר נמצאה סבירה ונטולת פגמים המצדיקים התערבות. קביעת הוועדה כי הנכס המדובר הוא אכן "בניין" כהגדרתו בצווי מיסים ופקודת העיריות התבססה על ראיות מוצקות והתבססה על פסיקה מבוססת. לדברי הוועדה, הנכס היה כמעט שלם, ללא נגיעות אחרונות ותשתיות חיוניות, והיה ראוי לשימוש. השופט הסכים עם הערכה זו, והדגיש כי ועדת הערר שקלה את כל הגורמים הרלוונטיים והגיעה למסקנה סבירה על סמך הראיות שהוצגו. זאת ועוד, הדגישה השופטת כי טענת המערערת בדבר נטל ההוכחה הייתה מוטעית, שכן הוועדה הוכיחה די הצורך כי הנכס הושלם ושמיש. היעדרו של טופס 4 לא נחשב לגורם מכריע, שכן היו אינדיקטורים אחרים, כגון מצבו הפיזי של הנכס, שהצביעו על כך שאכן מדובר בבניין גמור. השופטת התייחסה גם לטענת המערערת בדבר עיכוב בתגובות המשיבים, אך מצאה כי קיימת הבנה בין הצדדים לדחות כל תשובה רשמית עד להמשך בירור העניין. משכך, נדחה הערעור, והמערערת חויבה בהוצאות המשיבים, בסך 15,000 ₪ בתוספת מע"מ, עד ליום 28.2.2013. פסק הדין ניתן בהיעדרם של שני הצדדים ביום 06.02.2013.