ת"פ 26710-03-23

תקציר

הכרעת הדין מפרטת את שיקולי הענישה של הנאשם שהורשע בעבירות אלימות, לרבות גרימת חבלה חמורה ואיומים. העיקרון המנחה, לפי סעיף 40ב לחוק העונשין, הוא לקבוע יחס ראוי בין חומרת העבירה, אשמתו של הנאשם והעונש. הערכים המוגנים שנפגעו, היקף הנזק ומדיניות הענישה המקובלת הם כולם גורמים הקובעים את טווח הענישה הראוי. במקרה זה, העבירות פוגעות בביטחונו האישי ובאוטונומיה של הפרט, ומצדיקות תוצאות חמורות. נסיבות היותה של העבירה אירוע בודד, והפגיעה המשמעותית שנגרמה למתלונן, נלקחים בחשבון. מדיניות הענישה במקרים דומים משתנה, והעונשים נעים בין עבודות שירות למספר שנות מאסר. לאור הרשעתו הקודמת של הנאשם, הערכת מסוכנות בינונית וחוסר שיתוף פעולה עם שירות המבחן, גזר השופט על הנאשם תשעה חודשי מאסר בפועל, שירוצו בפועל באמצעות עבודות שירות. גזר דין זה נועד לשמש גורם מרתיע תוך מתן סיכוי לשיקום הנאשם. השופט מורה גם על מאסר על תנאי של תשעה חודשים ושלושה חודשים, בהתאמה, בגין עבירות אלימות ואיומים, לצד תשלום פיצויים בסך 3,000 שקל למתלונן. לנאשם נמסר על זכותו לערער על פסק הדין בבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.