ע"א 23390-01-17

תקציר

פסק הדין מתייחס לסכסוך כספי בין שני אנשי עסקים, אב ובנו (המערערים) ומקורבם (המשיב), הפועלים כולם בעסקי הנדל"ן ברומניה. המשיב מתגורר בדרך כלל ברומניה. המערערים טענו כי שילמו למשיב יותר מדי ודרשו להחזיר את הסכום העודף, ואילו המשיב טען כי המערערים לא שילמו לו את שכר טרחתו המגיע לו עבור שירותים משפטיים וניהוליים. פסק הדין המקורי צידד במשיב והורה למערערים לפצות אותו בגין שכר הטרחה שלא שולם, בתוספת הוצאות נוספות. המערערים ערערו על פסק דין זה, אך במהלך הליך הערעור התמקדו אך ורק בטענת אי הפירעון ומשכו למעשה את יתר טענותיהם. השופטים הסכימו עם המערערים כי אכן שילמו ביתר למשיב וכי האחרון לא הוכיח די הצורך כי תשלום היתר אינו כולל את שכר הטרחה שתבע. עוד הסכימו השופטים כי המשיב שימש כנאמן עבור המערערים ולא סיפק את הדוחות והמסמכים הנדרשים. משכך, התקבל הערעור על קבלת תביעת המשיב, והוסרו החובות הכספיים שהוטלו על המערערים. עם זאת, דחיית התביעה שכנגד של המערערים התקבלה, וכל צד חויב לשאת בהוצאותיו.