ע"א 7883/12

תקציר

פסק הדין דן בערעורים של שני מועדוני כדורגל ישראליים על ההחלטה לחייב אותם במס ערך מוסף (מע"מ) על יבוא טובין, ובפרט על דמי ההעברה המשולמים למועדוני כדורגל זרים עבור הזכות להעסיק שחקנים מקצוענים. המועדונים טענו כי חיוב המע"מ מהווה שינוי מדיניות ולכן יש לעשותו על פי החוק, שלא בוצע במקרה זה. עם זאת, בית המשפט מצא כי חיוב המע"מ הנוכחי תואם את החוק הקיים, המגדיר טובין ככוללים נכסים בלתי מוחשיים בעלי ערך כלכלי. פסק הדין מדגיש את הצורך לבחון את מהותה האמיתית של העסקה, שבמקרה זה הייתה יבוא של זכות להעסיק את השחקנים, ולא להתמקד רק בטרמינולוגיה בה נעשה שימוש בהסכמים. השופט מציין כי דיני הספורט הם ענף משפטי מיוחד, אך אופי העסקה והחוקים הרלוונטיים תומכים במסקנה כי התשלומים ששילמו המערערים היו תמורה לזכות להעסיק את השחקנים ולא פיצוי בגין הפרת חוזה. זאת ועוד, לשון ההסכמים מבססת פרשנות זו. השופט דוחה גם את הטענה כי פרשנות זו עולה לכדי "סחר בבני אדם", ומסביר כי הסכמת השחקנים היא תנאי הכרחי להעברה וכי הם אינם מחויבים לשחק בקבוצה אליה אינם מעוניינים להצטרף. לבסוף, השופט מגיע למסקנה כי הזכות להעסיק את השחקנים יובאה לישראל, ושומות המע"מ הוצאו כדין, ומציע לדחות את הערעורים תוך חיוב המערערים בהוצאות נוספות. השופט צ' זילברטל והשופט ח' מלצר מסכימים עם פסק הדין המקיף.