פר"ק 107/05

תקציר

הערעור מתייחס לתביעת חוב שהגיש עורך דין, המערער, בגין שירותים משפטיים שניתנו ללקוחו, לחייב ולחברות בבעלותו ו/או בשליטתו. הנאמן שמונה לעיזבון החייב בעקבות הסדר נושים דחה חלק מתביעת החוב. המערערת ערערה על החלטת הנאמן לאשר את תביעת החוב בסך של כ-360,000 ₪ במקום הסכום הנתבע על ידו, שהסתכם בכ-509,000 ₪, כולל מע"מ. המערער טען, כי יש להעמיד את תביעת החוב על הסכום הנתבע על ידו, לרבות הגדלת הסכום בשל תוספת המע"מ. עוד טען כי יש לבטל את החלטת הנאמן לעניין התיישנות, ואישור ריטיינר חודשי וחבות אישית של החייב לחובות החברות שבשליטתו. החייב והנאמן חלקו על טענות המערער. בית המשפט קבע כי יש לדחות את בקשת המערערת להגדיל את סכום תביעת החוב, שכן הוגשה לאחר המועד שנקבע להגשת תביעות חוב ומבלי לבקש ארכה. בית המשפט דחה גם את טענת המערער כי סכום תביעת החוב צריך לכלול מע"מ, שכן המערער לא דאג לכלול אותו בתביעת החוב שהוגשה ולכן עליו לשאת בתוצאות טעותו. כמו כן, קיבל בית המשפט את טענת הנאמן כי תקופת ההתיישנות חלה על תביעת החוב, וקבע כי הנאמן, הפועל כערכאה מעין שיפוטית, רשאי להעלות את טענת ההתיישנות. בית המשפט קבע, כי עילת התביעה בגין השירותים המשפטיים שניתנו על ידי המערער קמה עם השלמת כל שירות משפטי שניתן לחייב וכי תקופת ההתיישנות החלה באותה עת. עוד קבע בית המשפט כי נסיבות המקרה אינן מצדיקות את תחולתו של סעיף 9 לחוק ההתיישנות, העוסק בהודאה בקיומה של זכות, ודחה את בקשת המערערת לערוך אנלוגיה לטענות בדבר הסגת גבול. בית המשפט אישר את החלטת הנאמן שלא לאשר את תביעת המערערת לתשלום שכר טרחה בגין ריטיינר חודשי שוטף וקבע כי המערער לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו בגין ההסכם הנטען למתן שירותים משפטיים שוטפים וקבלת משכורת חודשית קבועה. בנוסף, קבע בית המשפט כי המערערת לא הצליחה להטיל באופן אישי אחריות על החייב לחובות החברות שבשליטתו ו/או בעלותו, וכי יש להחיל במקרה זה את הכלל של האישיות המשפטית הנפרדת של החברה. בית המשפט דחה גם את טענת החייב כי תשלומים מסוימים לא היו צריכים להיות מאושרים על ידי הנאמן. בהתאם לכך, קבע בית המשפט כי לא יתערב בהחלטת הנאמן והורה על דחיית הערעור. כל צד נצטווה לשאת בהוצאותיו.