ת"פ 23236-11-10

תקציר

הנאשם הואשם בשורה של עבירות נגד עובדי ציבור, בהן הפרעה, העלבה, תקיפה ואיומים. הנאשם טען כי לא הוכחה אשמתו אפילו לכאורה וביקש לזכות אותו. עדויות נשמעו מפי מספר קציני משמר בית המשפט שתיארו את האירוע המדובר, שכלל את סירובו של הנאשם לצאת מהאולם, מה שהביא להרחקתו ולמעצרו לאחר מכן. השוטרים העידו כי הנאשם הפר את הסדר באמצעות קריאות גנאי. הנאשם טען כי מעשיו היו מוצדקים משום שהעיכוב היה בלתי חוקי, והוא מימש את זכותו להגנה עצמית. עם זאת, השופט קבע כי התביעה הציגה ראיות מספיקות כדי לאלץ את הנאשם להשיב על האישומים. השופט הדגיש כי בשלב זה בית המשפט בוחן רק האם קיימות ראיות כלשהן התומכות בהאשמות, ולא את מהימנותן או את פרטיהן. העדויות שהציגה התביעה הצביעו על מעורבותו של הנאשם באירוע ותמכו בעיקרי סעיפי האישום. השופט דחה גם את טענות הנאשם בדבר אי חוקיות מעצרו, וציין כי סמכותו של משמר המשפטים משתרעת מעבר לאולם בית המשפט אל מתחם בית המשפט, הכולל את השטח שמחוץ למבנה. זאת ועוד, מחיקת האישום המעליב מכתב האישום לא הצביעה בהכרח על אי-חוקיותו; במקום זאת, ייתכן שזו הייתה תוצאה של שיקול דעת התביעה. השופט הגיע למסקנה כי התביעה עמדה בנטל ההוכחה הנדרש, והנאשם חויב להשיב לאישומים באשמה. ההחלטה ניתנה בהעדר הצדדים ותועבר לבאי כוחו.