סע"ש 67477-12-18

תקציר

התובע, נהג משאית, תבע את מעסיקו לשעבר בתשלומים שונים הקשורים להעסקתו. הטענה העיקרית הייתה כי היה על הנתבעת לפעול בהתאם לצו ההרחבה בענף ההובלה, המסדיר את תנאי העבודה של נהגי המשאיות, לרבות הפרשות לפיצויי פיטורים, גמול שעות נוספות והפרשות לקרן השתלמות. עם זאת, השופט קבע כי צו ההארכה אינו חל על הנתבעת, שכן מדובר בעיקר ביצרנית דלק ולא במפעל תחבורתי. לפיכך, נדחו טענות התובעת על בסיס צו ההארכה, למעט תקופת ההודעה המוקדמת על פיטורים, אותה קיבלה השופטת באופן חלקי. השופטת קיבלה חלקית את תביעת התובע לפיצויי פיטורים, בהתבסס על שכרו החודשי הממוצע כפול שנות עבודתו. גם תביעתה של התובעת לגמול שעות נוספות התקבלה באופן חלקי, שכן הנתבעת לא הכחישה כי נעשתה עבודה בשעות נוספות, והראיות הראו כי התובעת עבדה יותר שעות ממה שסוכם. השופטת הורתה לנתבעת לשלם לתובע עבור חלק מימי המחלה והחופשה שביקש התובע, וכן דמי הבראה והפרשות לפנסיה. עוד קבעה השופטת כי הנתבעת לא מסרה לתובע הודעה בכתב על תנאי עבודתו, והורתה על פיצוי בגין כך. בנוסף, השופטת שקלה ודחתה טענות שונות של הנתבעת לקיזוז הסכומים שהיא חייבת לתובע, לרבות קנס חניה, הוצאות בגין תאונה ופיצוי בגין היעדרותו של התובע בתקופת ההודעה המוקדמת. הנתבע גם ניכה החזר הלוואה מתלוש המשכורת האחרון של התובע, אך השופט קבע כי התובע לא תבע סכום זה ולא ניתן להורות לו להחזירו. בסך הכל חויבה הנתבעת לשלם לתובע סכומים נקודתיים בגין פיצויי פיטורים, שעות נוספות, חגים, פדיון חופשות, דמי הבראה, הפרשות לפנסיה ואי מתן הודעה מוקדמת וכן הוצאות משפט. לנתבעת ניתנו 30 יום לביצוע התשלום, ולאחר מכן יתווספו הפרשי ריבית והצמדה. לשני הצדדים הייתה זכות לערער על ההחלטה בבית הדין הארצי תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.