בש"א 18310/07

תקציר

העותר, שעבד כמלצר באולמי הנסיכה שבבעלות המשיב 5, הותקף ונדקר על-ידי המשיבים 1 עד 4, אף הם עובדי המשיב 5, ביום 14.2.03. הוגש נגדם כתב אישום בבית המשפט המחוזי בחיפה שהסתיים בהרשעת המשיבים 1 עד 3 ובזיכויו של המשיב 4 מחמת הספק. כעת מבקש העותר פיצוי בגין הפגיעות שנגרמו לו בתקיפה והגיש תביעה נגד כל המשיבים. המשיבים כוללים, בנוסף לתוקפים, גם את בעל האולם (המשיב מס' 5), בעלי המתחם בו נמצא האולם (המשיבים 6 ו-7), חברות אבטחה המספקות שירותים למשיבים 5 עד 7 (המשיבים 8א-ג), חברת ביטוח המבטחת את המשיבים 5 עד 7 (המשיבה מס' 9), רשות מקומית המפקחת על פעילות האולם (המשיבה מס' 10), והרשות המופקדת על סידורי הביטחון (המשיב מס' 11). העותר מבקש מבית המשפט להחיל את סעיפים 42א, 42ב ו-42ג לפקודת הראיות, שיהפכו את פסקי הדין בתיק הפלילי לקבילים כראיה בתיק האזרחי. בית המשפט קובע כי פסקי הדין הפליליים קבילים כראיה לפי סעיף 42א נגד כל המשיבים, לרבות המשיב מס' 4, למרות זיכויו. המשיבים, למעט מס' 4, אינם רשאים להציג ראיות לסתור את פסקי הדין הפליליים ללא רשות בית המשפט, אם כי הם יכולים להציג ראיות בדבר אחריותם שלהם לאירוע. המשיב מס' 4, שזוכה, רשאי להציג ראיות ללא הגבלה. זאת ועוד, המשיבים 6 עד 11, הנתבעים בגין רשלנותם הנטענת במניעת האירוע או אחריותם הישירה, יכולים להציג ראיות בדבר חוסר אחריותם למעשיהם של המשיבים 1 עד 3 ללא כל מגבלה. עם זאת, באשר לעובדות האירוע עצמו, כפי שנקבעו בתיק הפלילי, יחולו על משיבים אלה מגבלות סעיף 42ג לפקודת הראיות. להחלטת בית המשפט לא צורף צו הוצאות כלשהו, ויש להגיש לצדדים העתק מההחלטה המתוקנת.