רע"פ 10103/04

תקציר

המבקש, שנהג במשאית, היה מעורב באירוע בו לא פינה זכות קדימה למונית בכיכר, מה שהוביל למחלוקת בשאלה למי מהצדדים זכות קדימה. התיק הגיע לבית המשפט לתעבורה, שם זוכה המבקש מהעבירה המיוחסת לו בכתב האישום, שהתבסס על תמרור (36) המורה על זכות קדימה. השופט העלה ספקות לגבי חוקיות הצבת השלט. עם זאת, בית המשפט הרשיע אותו גם בעבירה אחרת, אי ציות לתמרור אחר (48), שהוצב כדין, למרות שאישום זה לא נכלל בכתב האישום. המבקש ערער על הרשעה זו ועל גזר דינו לבית המשפט המחוזי, בטענה שלא ניתנה לו הזדמנות סבירה להתגונן ולערער על מהימנותו של עד התביעה. בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו, והביא את המבקש לבקש רשות ערעור על פסק דין זה. גם בקשת רשות ערעור זו נדחתה, שכן בית המשפט לא מצא חשיבות משפטית או ציבורית בתיק מעבר לאינטרסים של הצדדים. זאת ועוד, המבקש לא הציג טיעון משכנע כיצד הייתה משתנה הגנתו אילו ידע על האישום של התעלמות מסימן 48. ההחלטה מחזקת את היקפו המצומצם של ערעור שני ואת העיקרון של אי התערבות בקביעות עובדתיות ומהימנות של ערכאות נמוכות יותר. משכך, נדחתה בקשת רשות הערעור של המבקש, תוך קיום החלטות הערכאות הקודמות.