ת"ד 408-01-21

תקציר

הנאשם ביקש פיצויים לאחר שזוכה מאשמת עבירת תנועה, בנימוק של העמדה לדין בלתי סבירה ורשלנית. עם זאת, השופט קבע כי התנהלות התביעה אינה מצדיקה החזר הוצאות משפט. למרות שהשופט מנה ליקויים מסוימים בעניינה של התביעה, הם לא הגיעו לכדי היעדר בסיס סביר להאשמה. כתב האישום התבסס על ראיות קיימות, והתעקשות התביעה להמשיך במשפט לא הייתה בלתי סבירה או שרירותית יתר על המידה, מה גם שהנאשם זוכה מחמת ספק סביר ולא מחוסר אשמה. השופטת הדגישה כי הקריטריונים לפסיקת פיצויים לפי סעיף 80 לחוק העונשין אינם מתקיימים, למרות אי הנוחות והנטל הכלכלי שחווה הנאשם במהלך 9 חודשי המשפט. אופיו של הזיכוי, המבוסס על ספק ולא על חוסר ראיות, יחד עם עבירת התנועה הקלה יחסית, לא הצדיקו החזר, במיוחד משום שהוא עלול להרתיע העמדה לדין בעתיד. גם נסיבות אישיות לא נחשבו להצדקה מספקת, נוכח חירותו של הנאשם לאורך כל המשפט והיעדר פגיעה מוכחת בפרנסה או בבריאות. לפיכך, דחתה השופטת את בקשת הנאשם להוצאות, תוך הדגישה את האינטרס הציבורי באכיפת החוקים ואת הפגיעה הפוטנציאלית בפרקליטות המדינה.