ע"א 1286/90
פסק-דין עליון
תקציר
בתיק משפטי מורכב שעסק בשטרות, דחה בית המשפט העליון ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בירושלים. הפרשה נסובה סביב כמה המחאות שהונפקו ל"בגדי ורדים" ו"וייס", שהוסבו על ידי יוסי וייס, באמצעות חותמת "ורד - מתלבשות לגברות ירושלים". הצ'קים הופקדו בחשבונו האישי של יוסי וייס בבנק הפועלים. לגב' אסתר וייס וליוסי וייס היה חשבון משותף בבנק המזרחי המאוחד והם היו קשורים לחברה רדומה, וייס ורד הלבשה בע"מ, שמעולם לא ניהלה פעילות עסקית. הבנק, ששימש כנושא הצ'קים, תבע פירעון מגב' וייס, בטענה שהיא חבה כשותפה בשותפות כביכול עם בנה. עם זאת, בית המשפט מצא כי לא התקיימה שותפות בין אסתר וייס ליוסי וייס; מערכת היחסים המשפטית ביניהם הייתה מעביד-עובד. למרות שהבנק טען כי יש להטיל על גב' וייס אחריות בשל מעשיו של בנה, בית המשפט העליון הגיע למסקנה כי גב' וייס לא אישרה את המרת השיקים לחשבונו של בנה ולא יצרה כל מצג של הרשאה כזו. בית המשפט הדגיש כי היה על הבנק, כמוסד מקצועי, לנקוט משנה זהירות באימות הסמכות להמרת השיק. היעדר זהירות מספקת של הבנק הוביל לאחריותו במקרה זה. בסופו של דבר, בית המשפט הדגיש את החשיבות של הרשאה מפורשת בעסקאות פיננסיות ואישר את ההחלטה כי אין בסיס חוקי להטיל אחריות על גב' וייס. לפיכך נדחה הערעור, תוך שהוא מאשר את החלטת בית המשפט המחוזי ומורה לבנק לכסות את הוצאות המשפט של המשיבים.
חקיקה מקושרת
ע"א 1286/90 בנק הפועלים בע"מ נ' ורד הלבשה, עליון (29.12.1994)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.