בש"פ 505/06

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק במקרה טרגי של רצח על רקע כבוד המשפחה. המערער וגיסו, רפיק חסון, הואשמו בחטיפה וברצח של בתו של המערער, סמר א.ח. הרצח בוצע על רקע יחסיו של הקורבן עם מוסלמי שאינו בן העדה הדרוזית. אחיו של המערער, האני, הואשם אף הוא בנפרד במעורבותו בעבירה. בית משפט קמא האריך את מעצרם של השלושה על סמך הודאתו של האני, כמו גם ראיות חיצוניות נוספות. עם זאת, טען המערער כי יש לראות בחני עד מדינה, ועל כן אין ליתן להודאתו משקל ראייתי. עוד טען המערער כי קיימים חשודים נוספים, דהיינו חברו של המנוח בשם רבאח חג'אזי, וכי החקירה לא שקלה אותו כראוי. במהלך הדיון בערעור ערער בא כוח המערער על החלטת בית משפט קמא, וטען להיעדר ראיות הקושרות את המערער לביצוע העבירה, מלבד הודאותיו של חני, שמאוחר יותר חזרו בהן. המדינה, לעומת זאת, הציגה את הרקע שהוביל לרצח, לרבות תלונות במשטרה שהגישו הקורבן ואמה בשל איומים מצד המערער ובני משפחה נוספים. המדינה הדגישה גם את עקביות הודאותיו של האני עם הדו"ח הפתולוגי וראיות נוספות. בית המשפט הכיר בקיומן של שאלות ואי התאמות בראיות, אך בסופו של דבר הסכים עם החלטת בית משפט קמא להאריך את מעצרו של המערער. בית המשפט הצדיק זאת בנימוק של מסוכנות, סכנת בריחה והסבירות לשיבוש החקירה, במיוחד נוכח המתחים המתמשכים בתוך המשפחה. בנוסף, ציין בית המשפט כי הודאות, לצד ראיות תומכות, ביססו לכאורה את הראיה, והדגיש כי שחרור בתיקי רצח צריך להיות חריג. לבסוף, בית המשפט הכיר במצבו הבריאותי הלקוי של המערער וקבע כי יש להעניק טיפול רפואי מיידי, תוך קבלת החלטות נוספות לגבי טיפול עתידי.