עמ"נ 20536-07-22

תקציר

פסק הדין דוחה את הערעור בעילה של "קרקע לבניה" משום שהטענה לא הועלתה במהלך ההליכים בפני המשיב, ומשכך המערערים לא מיצו את הסעדים העומדים לרשותם. השופטת מסכימה עם טענת המשיב כי הצהרה כי הנכס נמצא בשיפוצים אינה מהווה טענה כי הבניין אינו בניין. יתר על כן, השופט מאשר את החלטת ועדת הערר כי הבניין, למרות שעבר שיפוצים נרחבים, עדיין עומד על תילו ולכן אינו נחשב ל"קרקע לבנייה". באשר לפרשנותו של סעיף 330 לפקודת העיריות, שעניינו מבנים שנהרסו או ניזוקו, מצדד השופט במשיב. השופט קובע כי תקופות הפטור המפורטות בסעיף קשורות לנכס עצמו ולא למחזיק בו. מטרתן של תקופות אלה היא לתמרץ שימוש בנכסים שניזוקו או נהרסו, ואיפוס תקופות אלה עם כל שינוי בעלות ינטרל מטרה זו. השופט מציין כי לשון הסעיף תומכת בפרשנות זו וכי אין להבחין בין סוגים שונים של בעלי נכסים. אשר על כן, הערעור נדחה, והמערערים נדרשים לכסות את הוצאות המשיב בסך של 10,000 ₪. בנוסף, פסק הדין יועבר ליועצת המשפטית למשרד הפנים לשקול לתקן את סעיף 330 כך שיאפשר איפוס של התקופות במקרה של שינוי בעלות, ובכך לעודד ניצול נכסים שניזוקו או נהרסו.