ת"פ 31493-12-09

תקציר

הנאשם הואשם בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה, לאחר שפגע קשות במתלונן, אביה של חברתו לשעבר, בכך שהכה אותו בראשו באמצעות חפץ קהה. האירוע התרחש סמוך לביתו של המתלונן בנתניה, שם הסתתר הנאשם והמתין לו. כתוצאה מכך סבל המתלונן משבר קדמי שמאלי דחוס ואושפז למשך שישה ימים. הנאשם הכחיש את המיוחס לו וטען כי היה לו אליבי, ואמר כי היה בטבריה בעת האירוע. עם זאת, בית המשפט מצא אותו אשם על סמך עדותה המהימנה של המתלוננת, שזיהתה מיד את הנאשם כתוקף. גם טענת האליבי נדחתה כבלתי אמינה ובלתי עקבית, וציר הזמן של הנאשם לא החזיק מעמד. כמו כן, בית המשפט שקל את התנהגותו המפלילה של הנאשם, כגון התחמקות מחקירת משטרה, ואת שקריו במהלך החקירה, אשר חיזקו את טענת התביעה. מחדלי חקירה לא נחשבו חמורים דיים כדי לשלול מהנאשם משפט הוגן. יסודות העבירה, לרבות היסוד הנפשי, הוכחו כולם מעבר לספק סביר. לפיכך הרשיע השופט את הנאשם בחבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין. הדיון בגזר הדין נקבע למועד מאוחר יותר, והנאשם עצור עד אז.