ת"א 1157/07

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את הבקשה להגשת ראיות נוספות בדמות חוות דעת מומחה, הן מטעמים פרוצדורליים והן מטעמים מהותיים. מבחינה פרוצדורלית, המבקשים לא צירפו תצהיר לבקשתם, דרישה לפי תקנה 50(1) לחוק סדר הדין האזרחי. בעוד המבקשים טענו כי העובדות שהוצגו נגזרו מהחלטת בית המשפט העליון, בית המשפט מצא כי מספר טענות מרכזיות – כגון זמינות מחירי המכירה מצד רשויות המס, והסיבה לאי הגשת חוות הדעת במועד – היו צריכות להיתמך בתצהיר. זו לבדה עילה לדחיית הבקשה. בנוסף, ניסיונם של המבקשים להגיש את חוות הדעת בשלב מאוחר של ההליך לא היה מוצדק. בית המשפט ציין כי המבקשים כבר חקרו בחקירה נגדית את עדי המשיב ולהפך, כלומר מתן חוות הדעת יעניק למבקשים יתרון פרוצדורלי בלתי הוגן. מבחינה מהותית, בית המשפט מצא כי החלטת בית המשפט העליון, אליה התייחסו המבקשים, אינה מאפשרת להם במפורש להגיש חוות דעת שנייה. החלטת בית המשפט העליון לא הורתה לבית המשפט הנוכחי להתיר ראיות נוספות, אלא רק קבעה כי אם טענות המבקשים מוצדקות, האפשרות לבחון אותן אינה סגורה. עם זאת, בית המשפט הנוכחי קבע כי אין שחר לטענות אלה. יתר על כן, חוות הדעת לא תרמה לגילוי האמת במקרה זה. המבקשים בחרו להגיש חוות דעת ולא ראיות עובדתיות, אך לחוות הדעת לא היה בסיס עובדתי, שכן היא הסתמכה על נתונים שלא הוכחו או התבססו בתיק. השמאי, שהוא מומחה בשמאות מקרקעין, לא ידע ממקור ראשון את העובדות, והמבקשים לא סיפקו תשתית עובדתית לנתוני המכירות או להוצאות המשיב בתקופה הרלוונטית. בסיכומו של דבר, בית המשפט הגיע למסקנה כי הבקשה נעדרת כל הצדקה ותגרום עוול פרוצדורלי לתובע, ועל כן החליט לדחות אותה, לצד חיוב המבקשים בהוצאות התובע, שנקבעו על סך 7,500 ₪.