בש"פ 6033/19

תקציר

פסק הדין הנדון קשור למקרה בו ערער המערער על החלטת בית המשפט המחוזי לחלט את הערבות שהופקדה לשחרורו. המערער שוחרר למעצר בית אך הפר את תנאי שחרורו שלוש פעמים, עזב את העיר לוד ונסע לאילת. מחומר הראיות עולה כי רכבו של המערער, נגרר ואופנוע ים נראו נוסעים לכיוון אילת, והוא אף זוהה פיזית על ידי המשטרה באילת בשני מועדים שונים. המערער ניסה לטעון כי הוטעה על ידי עורך דין ממשרדו להאמין כי מותר לו לנסוע, אך בית המשפט מצא טענה זו בלתי מבוססת ובלתי משכנעת. נוכח הפרות אלה של תנאי השחרור, לא מצא בית המשפט עילה משפטית לבטל את החלטת בית המשפט המחוזי לחלט את הערבות. עוד ציין בית המשפט כי בית המשפט המחוזי גילה סלחנות כלפי המערער בכך שלא הורה על מעצרו והגביל את החילוט לערובות שלו ולא של צדדים שלישיים. לבסוף, העיר בית המשפט כי אין באפשרותו להתייחס לטענת המערער בדבר "אי שוויון" ביחס לאדם אחר, שכן עניינו של האחרון לא הוצג בפניהם.