ע"א 5850/10

תקציר

בית המשפט בחן מקרה של רשלנות בין מעסיק לעובד, תוך התמקדות בסוגיות של רשלנות, סיבתיות ואשם תורם. לא הייתה מחלוקת כי קיימת חובת זהירות, אך המעסיק נמצא רשלן בכך שלא הבטיח מתנול כנדרש בחוק, דבר שהביא למותו של העובד. המערערים טענו כי אחסנו את הרעלן כדין אך לא נעלו אותו, דבר שנקבע על ידי בית המשפט כבלתי מספיק. ההיבט הסיבתי דן בשאלה האם מעשיו של המנוח ניתקו את הקשר הסיבתי על ידי שתיית מתנול במתכוון. הראיות הצביעו על כך שהמנוח טעה בשימוש במתנול לאלכוהול, ולא רמז על כוונה להסתכן במוות, תוך שמירה על הקשר הסיבתי. בית המשפט בחן גם האם המנוח תרם לפציעתו ברשלנות, ובסופו של דבר ייחס לו 25% אשמה תורמת בגין שתייה בעבודה. חלוקה זו שקלה את חוסר איזון האחריות בין המעסיק לעובד, את ציפיות הבטיחות ואת הנסיבות הספציפיות של המקרה. באשר לנזקים, בית המשפט אישר את החלטת הערכאה הנמוכה יותר בעניין שכר הבסיס של המנוח לצורך חישוב הפיצויים, ודחה תביעות לפיצויים עונשיים בשל היעדר רשלנות "מעין כוונה". יתר על כן, בית המשפט הסכים לנכות את השלמת ההכנסה של האלמנה מהפיצויים, כפי שנבעה מפטירת המנוח. שני הערעורים הוכרעו על סמך עובדות מקרה מפורטות ותאמו את עקרונות דיני הנזיקין בדבר רשלנות ואשם תורם.