ע"א 1182/06

תקציר

התיק נסוב סביב תאונת דרכים והמחלוקת שבאה בעקבותיה על הנזקים שנגרמו להם, אשר נטען על ידי המערערים כי נגרמו כתוצאה מהתאונה. בית משפט קמא דחה את התביעה, והוביל לערעור על הפיטורים ועל הפיצוי המבוקש בגין הנזקים. ערכאת הערעור הזכירה תחילה את המישור העובדתי של התיק, והדגישה כי לא בנקל היא לא תבטל את קביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא ואת הערכותיו בדבר מהימנות העדים, ולא מצאה עילה להתערב במקרה זה. לאחר מכן התייחס בית המשפט להיבטים המשפטיים, תוך הבחנה בין זהותם של המשיבים, ובפרט כי המשיב מס' 2 לא היה המבטח של רכבם של המערערים אלא של הרכב הפוגע. לפיכך, חוק חוזה הביטוח, אשר הוחל על ידי בית משפט קמא, לא חל על מקרה זה, שכן הוא מסדיר את היחסים הישירים בין מבוטח לבין מבטחו. ערכאת הערעור פירשה את סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח, עליו הסתמך בית משפט קמא, והגיעה למסקנה כי יש ליישמו בצמצום, בהינתן שהוא נוגע ליחסים חוזיים. הואיל ולא התקיימו יחסים כאלה בין המערערים לבין המשיב מס' 2, דחיית התביעה בכללותה, על יסוד הלכת נסרא, הייתה שגויה. בית המשפט המשיך לבחון את הנזקים, ומצא כי מסקנתו של בית משפט קמא כי חלק מהנזקים הנטענים היו מוגזמים ולא נגרמו בתאונה הנדונה הייתה מוצדקת. עם זאת, היו כמה נזקים שהוכחו כאמיתיים ויש לפצות אותם. לפיכך הציעה ערכאת הערעור לקבל את הערעור ולהורות למשיבים לשלם למערערים סך של 26,281 ₪ ביחד ולחוד, ללא כל חיוב או שכר טרחה נוסף, וכי כל צד יישא בהוצאותיו שלו.