עמ"ת 25495-03-24

תקציר

בית המשפט קיבל החלטה בערעור ובערעור שכנגד בסכסוך על תפיסת רכב. ההחלטה המקורית של בית משפט קמא הורתה על חלופה לתפיסה והטילה מספר תנאים, בהם הפקדת מזומן בסך 20,000 ₪. על ערכאת הערעור לבחון האם הרכב היה אמצעי לביצוע עבירה, את עוצמת הקשר בין הרכב לעבירה ואת חומרת העבירה. ערכאת הערעור מסכימה עם קביעתו של בית משפט קמא כי קיים קשר מהותי בין הרכב לבין העבירה. היא גם מחזקת את קביעתו של בית משפט קמא כי נסיבות המקרה והיעדר רישום פלילי אינן מצדיקות סכום הפקדה נמוך יותר, וקובעת כי על המשיב לשלם פיקדון בסך 80,000 ₪, בהתאם למקובל. השופט מדגיש כי מטרת התפיסה הזמנית היא לשמר את אפשרות החילוט, ללא קשר לשאלה אם למשיב הרשעות קודמות. באשר לטענות נגד התפיסה, מציינת ערכאת הערעור כי העבירה החלה בעבירת תנועה שבוצעה באמצעות הרכב, ומדגישה את הסיכון לעבירות עתידיות. אשר לטענה הפרוצדורלית בדבר היעדר בקשת עיקול זמנית, קובע בית המשפט כי למדינה לא ניתנה הזדמנות להשיב לטענה זו והיא ממילא נעדרת שחר. לפיכך, ערכאת הערעור דוחה את ערעור המשיב ומקבלת את ערעור המדינה, תוך הגדלת סכום הפיקדון ל-80,000 ₪.