ת"א 16122-12-20

תקציר

התובעת, עירייה, תבעה את הנתבעת להשבת תשלומי ארנונה וחובות מים. החוב נצבר במשך שנים רבות ולא שולם. לטענת התובעת, הנתבע היה הבעלים של הנכס המדובר. הנתבע טען כי התביעה התיישנה. לאחר בחינת הראיות שהוצגו על ידי הצדדים, מצא בית המשפט כי התובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי התיק נופל תחת הוראות סעיף 8 לחוק ההתיישנות, אשר היה מאפשר את המשך ניהול התביעה. הסיבה, קבע בית המשפט, היא שהתובע יכול היה לגלות בנקל את החזקתו של הנתבע בנכס באמצעות בדיקות פשוטות, שהתובע לא הצליח לבצע. עדת התובעת, גב' שושקוב, לא סיפקה הסברים משכנעים לחוסר המעש מצד התובעת. בנוסף, התובעת לא ביצעה כל חקירה משמעותית לזיהוי הבעלים בפועל של הנכס. בית המשפט ציין כי חובת הדיווח של הנתבע לתובע על החזקתו הופרה, אך הפרה זו לא יכולה להועיל לתובע, שכן אי תשלום המסים קדם לחזקת הנתבע. ככלל, בית המשפט מצא כי התובעת התרשלה בחובתה לגבות את החובות ולזהות את בעל הנכס, ועל כן התביעה נדחתה על הסף. שני הצדדים חויבו לשאת בהוצאותיהם.