סע"ש 13950-11-18

תקציר

פסק דין זה דן בתביעה שהגישה עובדת לשעבר נגד מעסיקה לשעבר, בדרישה לפיצויים שונים בגין פיטורים שלא כדין, שכר שלא שולם והתנכלות. התובעת עבדה בחברה הנתבעת כמנהלת חשבונות מיוני 2013 ועד לפיטוריה, בדצמבר 2017. הסוגיות העיקריות בתיק זה היו האם התובעת פוטרה שלא כדין, שכרה הקובע לצורך חישוב פיצויי פיטורים וזכאותה לתשלום עבור שעות עבודה עודפות. בית הדין מצא כי התובעת פוטרה מסיבות לגיטימיות הקשורות ליחסי העבודה שלה עם החברה, ובראשם סירובה לקבל את מרותו של הממונה עליה וחוסר יכולתה להסתגל לנהלי עבודה חדשים. לפיכך, נדחתה התביעה לפיצויים בגין פיטורים שלא כדין. באשר לשכר הקובע, החליט בית המשפט כי שכרה הרגיל של התובעת, המשמש לחישוב פיצויי פיטורים, צריך לכלול את רכיב "מענק עמידה ביעד", שכן הוא מהווה חלק משמעותי מהכנסתה ואינו מותנה בהגעה ליעדים ספציפיים. בית הדין חישב את השכר הקובע כ-40,319 ₪ לחודש, והורה לנתבעת לשלם לתובעת הפרשי פיצויי פיטורים בסך 139,969 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. בית המשפט פסק לטובת התובעת גם בתביעותיה להפרשי תמורה בגין הודעה מוקדמת, פדיון חופשה ושכר שלא שולם בגין שעות עבודה עודפות, ופסק לה 30,740 ש"ח, 13,119 ש"ח ו-13,821 ש"ח בהתאמה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית. עם זאת, תביעת לשון הרע נדחתה מחוסר ראיות, ובקשת התובעת לפיצוי נוסף בגין אי מסירת הודעה בכתב על תנאי העבודה נענתה, ופסק לה 5,000 ₪. כמו כן, בית המשפט הורה לנתבעת לשלם לתובע את הוצאות התובע, לרבות שכ"ט עו"ד, בסך 10,000 ₪. לנתבע ניתנו 30 יום לקיים את פסק הדין, ולאחר מכן יתווספו הפרשי הצמדה וריבית.