ע"א 42465-10-11

תקציר

הערעור בפני בית המשפט עוסק במחלוקת על גביית חוב ועל תפקידם של הערבים בפירעונו. הבנק טען כי הפרת הסדר הנושים על ידי החייבים העיקריים מהווה עילת תביעה חדשה נגד הערבים, ובכך מאפסת את תקופת ההתיישנות. המשיבים טענו כי מדובר בטענה חדשה שלא נטענה בבית משפט קמא, אך השופטים חלקו על כך וציינו כי הבנק העלה בעבר טענות דומות. השאלה המשפטית המרכזית הייתה האם הפרת הסדר הנושים מקימה עילת תביעה חדשה נגד הערבים. השופטים קבעו כי עילת התביעה נגד הערבים התגבשה רק עם שליחת מכתבי התביעה, והפרת הסדר החוב על ידי החייבים העיקריים לא היוותה עילת תביעה חדשה. זאת, משום שחבות הערבים הייתה משנית לזו של החייבים העיקריים, ותקופת ההתיישנות החלה לתקתק מרגע שנוצרה עילת התביעה נגד הערבים. קבלת טענת הבנק תיצור אי-ודאות, שכן תחילתה של תקופת ההתיישנות תשתנה מעת לעת ותקשה על הערבים לתכנן ולהכין את הגנתם. עוד הדגישו השופטים כי לבנק יש יועצים משפטיים ועומדות לרשותו שבע שנים מיום שליחת מכתבי הדרישה לפעול נגד הערבים. גם טענת הבנק כי הפרת ההסדר יצרה עילת תביעה חדשה נדחתה, שכן היא עלולה להביא להארכה בלתי מוגבלת בזמן של תקופת ההתיישנות. תחת זאת, אישרו השופטים את עילת התביעה הקיימת וקבעו כי יש לדחות את הערעור. הבנק חויב לשלם למשיבים שכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ₪.