ת"א 60484-03-25

תקציר

בפני בית המשפט המחוזי בירושלים, תיק ת"א 60484-03-25, עומדת תביעה על סך 5,000,000 ש"ח, שהוגשה על ידי התובע, פלוני, נגד הרשות הפלסטינית. התביעה הוגשה לפי סעיף 2(ב) לחוק לפיצוי קורבנות טרור (פיצויים לדוגמה), תשפ"ד-2024 (להלן: "חוק הפיצויים"). **רקע עובדתי וטענות התובע:** לטענת התובע, הוא שירת כחבלן במשטרת ישראל בין השנים 1994 ל-2021. במסגרת שירותו, נחשף למראות קשים, והוכר כנפגע כהגדרתו בחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, תש"ל-1970. התובע טוען כי די בכך שנפגע ממעשה טרור ונקבעה לו נכות צמיתה, כדי להטיל אחריות על הרשות הפלסטינית. לדידו, אחריות הנתבעת נובעת מהיותה "מתגמלת טרור", וזאת, בין היתר, על יסוד החזקה הקבועה בסעיף 2(ה) לחוק הפיצויים. התביעה מתבססת על קביעת קצין התגמולים כי אירוע PTSD מתאריך 4.2.1997, שאירע עקב השירות, הוביל לקביעת נכות בשיעור 30%. המסמכים שצורפו (נספחים 1-3) מתייחסים לאסון המסוקים משנת 1997. **טענות הנתבעת:** הנתבעת, הרשות הפלסטינית, עתרה לדחיית התביעה, ובבקשה נפרדת אף למחיקתה ו/או דחייתה על הסף, בשל טעמים שונים, לרבות אי-בהירות ברכיבי התביעה. **ניתוח משפטי והחלטת בית המשפט:** בית המשפט, לאחר עיון בכתבי הטענות ובבקשות שהוגשו, מצא כי קיימים פערים והיעדר הסברים הכרחיים באשר לבסיס התביעה, ובהתאם לכך, הורה לתובע להגיש השלמת טיעון. **היבטים משפטיים עיקריים שעלו מההחלטה:** 1. **הקשר בין קביעת נכות עקב שירות לבין "מעשה טרור":** בית המשפט הפנה לסעיף 2(ב) לחוק הפיצויים, המזכה בפיצוי מי שנפגע "ממעשה טרור ונגרמה לו נכות צמיתה". הדגש הושם על כך שלא הובהר כיצד קביעת קצין תגמולים לפיה נכות מסוימת מקורה בתקופת השירות ועקב השירות, שקולה באופן אוטומטי לקביעה כי מדובר בפגיעת איבה וב"מעשה טרור" כמשמעותו בחוק הפיצויים. נדרש הסבר לקשר הלוגי והמשפטי בין השניים. 2. **סוגיית ההתיישנות:** התביעה מתבססת על אירוע משנת 1997 (אסון המסוקים). בית המשפט ציין כי לא הוסבר מדוע התביעה לא התיישנה, וכי ההתייחסות לסוגיית ההתיישנות בטיעוני התובע אינה מספקת. בית המשפט הדגיש כי אף שתביעה לקצין תגמולים לא התיישנה לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959, הדבר אינו מלמד בהכרח שהתביעה לפי חוק הפיצויים, הכפופה לתקופות התיישנות שונות, גם היא אינה התיישנה. 3. **אחריות הרשות הפלסטינית כ"מתגמלת טרור":** דרישה מרכזית שהועלתה היא הצורך להסביר מדוע יש להטיל אחריות על הנתבעת כ"מתגמלת טרור" ביחס לאסון המסוקים. בית המשפט פירש את הוראות החוק, ובפרט את סעיף 2(ב) ואת החזקה בסעיף 2(ה). לפי פרשנותו הראשונית של בית המשפט, נדרש שהתובע יוכיח שהנתבעת "העבירה כספים בשל מעשה טרור לטובת מבצע מעשה הטרור או למי מטעמו". גם אם ייראה באסון המסוקים "מעשה טרור", לא נטען כי הרשות הפלסטינית העבירה כספים למבצעיו. עוד הובהר כי גם מכוח החזקה בסעיף 2(ה), יש להראות כי על פי חוקי הנתבעת, היא הייתה אמורה להעביר כספים, וכי נתונה לה הזכות לסתור טענה זו. 4. **היעדר קשר קונקרטי לרשות הפלסטינית:** בית המשפט העלה תמיהה לגבי הרלוונטיות של הרשות הפלסטינית לתביעה, במיוחד כאשר מדובר בפגיעה שאירעה במסגרת שירות צבאי, שלא נטען כי יש לה קשר קונקרטי לרשות הפלסטינית. בית המשפט דרש נימוק משפטי כיצד עולה אחריותה של הנתבעת מהוראות החוק במצב זה. **החלטה:** לאור הפערים וההיעדרים שהועלו, בית המשפט לא נכנס להכרעה לגופו של עניין. הוא קבע כי ככל שהתובע עומד על תביעתו, עליו להגיש השלמת טיעון מנומקת בתוך 14 יום, שתתייחס לנקודות שהועלו על ידי בית המשפט. רק לאחר קבלת השלמת הטיעון, תיבחן התביעה לגופה. **חידושים משפטיים או דגשים:** ההחלטה מדגישה את הצורך בביסוס משפטי מוצק לכל מרכיבי התביעה, בפרט כאשר מדובר בחוק חדש יחסית (חוק הפיצויים). היא מצביעה על כך שהגדרת "מעשה טרור" והקשר סיבתי בין הפגיעה להעברת כספים על ידי "מתגמל טרור" הם יסודות מהותיים שיש להוכיח. ההחלטה גם מדגישה את החשיבות של בחינת שאלת ההתיישנות באופן יסודי, והצורך בהוכחת קשר קונקרטי בין הנתבעת לאירוע הטרור הנטען, ולא להסתפק בהיותה "מתגמלת טרור" באופן כללי.