בג"צ 2899/97

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בעתירה שהוגשה נגד מספר משיבים הנוגעים לתשתיות הלאומיות של ישראל, לרבות ועדות תכנון ובניה, משרדי ממשלה ומוסדות נוספים. בעתירה נטען כי המשיבה 10, א.ש. אנרגיה בע"מ, כורה חול לצרכי בנייה שלא כדין, וכי רשויות האכיפה והתכנון הרלוונטיות לא התערבו. עם זאת, בית המשפט העליון, בהרכב הנשיא א' ברק, השופט מ' חשין והשופט י' זמיר, קבע כי העתירה שייכת לבית המשפט המחוזי, שכן היא נוגעת בעיקר לענייני תכנון ובנייה. על פי סעיף 255א לחוק התכנון והבניה, מקרים כאלה מצויים בסמכותו של בית המשפט המחוזי. בית המשפט הדגיש כי המשיבים העיקריים במקרה זה אכן היו מוסדות תכנון, והצטרפותם של משיבים אחרים לא שינתה עובדה זו. יתר על כן, העתירה לא ערערה במישרין על חוקיותה של תכנית מתאר ארצית, כפי שיכול היה להצדיק פנייה ישירה לבית המשפט העליון לפי סעיף 255א(ב). עוד הכיר פסק הדין בכך שהעתירה מציבה שאלות עובדתיות מורכבות, ההופכות את בית המשפט המחוזי לפורום המתאים יותר. עם זאת, לבית המשפט העליון תישמר הסמכות לדון במינוי מפקח כרייה, פקיד כרייה ומפקח למניעת כריית זיפז, אם יבחר העותר לתקן את עתירתו כך שתתמקד בנושאים אלה. את העתירה המתוקנת יש להגיש בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין. ככלל, החלטת בית המשפט העליון הייתה כי בית המשפט המחוזי הוא הערכאה הנכונה למרבית טענות העתירה הנוגעות לעבירות תכנון ובנייה, ולכן העתירה נדחתה באופן חלקי.