ע"א 205/87

תקציר

פסק הדין של בית המשפט העליון מאשר את החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו לחייב את המערערת, סוכנות ביטוח, לשלם למשיבה 4 מיליון ש"ח, תוך דחיית התנגדות המערערת. בתחילה טען המערער כי הכספים שהתקבלו הם מקדמה תלויה ועומדת וכי השיק שנמסר היה שטר ביטחון ולא תשלום רגיל. עם זאת, במהלך ההליכים נטען כי מסירת השיק מותנית, בכפוף לתוצאות חשבונאיות. בית משפט קמא קיבל את טענת המשיב, שטען כי מדובר בעסקה נפרדת מההסכם הקיים, שנועד לשמש סעד כספי זמני למערערת, תוך התחייבות לפירעון עד למועד שנקבע. המערערת אף ניסתה להעביר את התיק לבוררות, בטענה שמסירת השיק מותנית, טענה שנדחתה על ידי בית המשפט המחוזי, והובילה לערעור זה. בית המשפט העליון אישר את החלטת הערכאה הנמוכה יותר, בקובעו כי המערערת לא הצליחה להוכיח שהמסירה הייתה מותנית והדגיש את החזקות המשפטיות בדבר מסירה תקפה ומילוי תנאים. בית המשפט דן גם בהליכי בוררות, וציין כי ערעורים על דחיית שהות בוררות זקוקים לאישור מפורש, שהמערער לא קיבל. משכך, אושרה חובתה של המערערת לפרוע למשיב, והערעור נדחה בהוצאות נוספות.