ת"א 1946/08

תקציר

חברה בשם אלמוג הגישה תביעה כספית בסך 7,090,211 ₪ נגד ארבעה נתבעים בגין עבודות בנייה שבוצעו עבור הנתבע הראשון, אשר האחרון לא שילם עבורן. הנתבעים השני, השלישי והרביעי הם דירקטורים ובעלי מניות בחברה והתביעה נגדם מבוססת על ערבותם האישית לחובות החברה. הנתבעים הגישו בקשות לחופשה כדי להגן על עצמם. השופט פסק לטובת הנתבעים ואפשר להם להתגונן מפני התביעה. השופטת קיבלה את טענת הנתבעים כי ערבותם האישית מותנית בכך שהחברה לא תוכל לרשום שעבוד שני על הנכס לטובת אלמוג, ומאחר שהשעבוד נרשם בסופו של דבר - אם כי מאוחר מהמוסכם - הערבות האישית הפכה לחסרת תוקף. השופט קבע כי גרסת המבקשים לאירועים אינה בלתי סבירה וכי הגנתם דורשת בירור באמצעות הליך הוכחות. כמו כן, השופטת קבעה כי גם סכום החוב שתבעה אלמוג שנוי במחלוקת וטעון בירור, שכן שיעורי הריבית ואופיו של מסמך מסכם עליו חתמו הצדדים היו שנויים במחלוקת בין הנתבעים. השופט הדגיש כי ההגנה שהוצגה היא בעלת סיכויי הצלחה סבירים ואינה רק הגנת בד שנועדה לעכב את הבלתי נמנע. לפיכך, ניתנה לנתבעים חופשה להתגונן מפני התביעה, וכעת יעבור התיק לשלב של הליכים מקדמיים לפני דיון מלא. פסיקת ההוצאות נשמרה עד לסיום התיק.