סע"ש 6641-03-20

תקציר

התובעת, שעבדה אצל הנתבעים כשש וחצי שנים, תבעה את הנתבעים להטבות תעסוקה שונות. המחלוקת העיקרית הייתה האם התובע היה עובד או קבלן משנה בתקופה זו. בית הדין קבע כי התובע היה עובד לאורך כל תקופה זו, למעט תקופה של שבעה חודשים באמצע, בה הוכר ככזה על ידי הנתבעים והנפיקו תלושי שכר. כעובד, התובע היה צריך לקבל הטבות שונות כגון פיצויי פיטורים, הפקדות לפנסיה, הפרשות לקרן השתלמות, גמול שעות נוספות והודעה על תנאי העסקה, בין היתר. עם זאת, בית הדין קבע כי התובע אינו זכאי לפיצויי פיטורים משום שלא הוכיח כי הזהיר את הנתבעים מפני התפטרותו, כנדרש בחוק. הנתבעים גם לא סיפקו לתובע תלושי שכר, דבר שהוביל לחוסר בהירות לגבי שכרו ושעות עבודתו בפועל של התובע. באמצעות הראיות הקיימות, לרבות תלושי השכר המוגבלים שקיבל התובע, חישב בית המשפט את שכרו החודשי הממוצע של התובע, ועל בסיסו קבע את התשלומים השונים החייבים בתובע. השופטת קיבלה את טענת התובע כי עבד שעות נוספות, אך דחתה אותה בשל סתירות בעדות התובע. הנתבעים חויבו לשלם לתובע פיצויים שונים במקום ההטבות האמורות, וכן 50,000 ₪ בגין אי הנפקת תלושי שכר, ו-15,000 ₪ כשכר טרחת עורך דין.