רע"א 102/12

תקציר

ההחלטה נשוא הערעור קשורה לאישור פסק בוררות. בקשת רשות הערעור של המערער נדחתה, שכן השופט הגיע למסקנה כי מקרה זה אינו מעורר שאלות עקרוניות מעבר לאינטרסים הפרטיים של הצדדים המעורבים. השופטת ציינה כי פסק הבוררות ופסק דינו של בית המשפט המחוזי התייחסו ביסודיות לטענות המערערת והגיבו עליהן כראוי, דבר המצביע על כך שלא נגרם עיוות דין. השופט גם לא מצא טעויות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, שניתח בהרחבה את מרבית טענותיו הנוכחיות של המערער. קביעתו של בית המשפט המחוזי כי הבורר פעל במסגרת סמכותו וזכותו לדרוש את ירידת ערך דירתו של המשיב הייתה מבוססת. זאת ועוד, השופטת הסכימה עם קביעתו של בית המשפט המחוזי כי פסק הבורר תואם את דעתו של המשפטן. השופט דחה את טענות המערער בנוגע לשיחותיו האישיות של הבורר עם הצדדים ולהתנהלות הבוררות, שכן המערערת הסכימה להתנהגות זו ולא ביקשה את פסילת הבורר בזמן אמת. החלטות פרוצדורליות אלה מותירות לשיקול דעתו של הבורר, ובית המשפט לא יתערב אלא אם כן יש עיוות דין. לבסוף, שקלה השופטת את טענות המערער ביחס להליכים בבית המשפט המחוזי ולא מצאה עילה להתערב בהחלטות הפרוצדורליות שניתנו על ידי בית המשפט. לפיכך, בקשת רשות הערעור נדחתה ללא צורך בתגובת המשיב, ולא נפסקו הוצאות.