תא"מ 8196-03-16

תקציר

המחלוקת נסובה סביב תשלומי שכירות שנתיים עבור נכס, כאשר התובע, ככל הנראה בעל דירה או גוף ניהול נכסים, תובע את הנתבעים, השוכרים, על אי תשלום. עיקרי פסק הדין הם כדלקמן: ראשית, בית המשפט קובע את מועד סיום תקופת החכירה, ופוסק לטובת פרשנות התובעת לחוזה, הקובעת את מועד הסיום ליום 31.3.2005, ובכך דוחה את טענת הנתבעים בדבר חוזה שכירות עד שנת 2034. שנית, באשר לערעור הנתבעים בדבר אי קבלת דרישות תשלום, מוצא בית המשפט כי התובעת אינה מחויבת לשלוח דרישות אלה וכי הנתבעים היו מודעים לחובות התשלום שלהם. גם טענות הנתבעים, לפיהן לקח לתובע זמן רב מדי ליזום את התביעה, נדחות, שכן הנתבעים לא הצליחו להוכיח כי התובעת ויתרה בבירור על זכותה לתבוע, והאינטרס הציבורי גובר על זה של הנתבעים. גם טענת ההתיישנות בדבר דמי חכירה לשנת 2008 נדחית מאחר שהועלתה מאוחר מדי בהליך. לבסוף, בית המשפט פוסק בגובה החוב, מקבל את חישובי התובע ודוחה את טענות הנתבעים למצוקה כלכלית כבלתי רלוונטיות להתחייבות החוזית. בעקבות זאת, בית המשפט מורה לנתבעים לשלם לתובע 66,847 ₪, צמודים לאינפלציה, בתוספת ריבית שנצברה ממועד התביעה ועד התשלום בפועל, בצירוף שכר טרחת עורך דין בסך 7,000 ₪.