עשת"ש 12293-12-24

תקציר

השופט, עו"ד אלכס שטיין, פותח בהתוויית המסגרת המשפטית להחלטות בדבר מעצר עד תום ההליך, המבוססת על ניהול סיכונים הנשקפים מהנאשם. סיכונים אלה כוללים סיכון שלום הציבור, שיבוש הליכי משפט או הימלטות מן הדין. השופט מדגיש כי ההחלטה צריכה להתבסס על הערכת מסוכנות ולא על קביעת אשמה או חפות, שהיא תפקידו של המשפט עצמו. בהתייחס למקרים שלפנינו, השופט קובע כי יש די ראיות לכאורה המצביעות על כך שהנאשמים ביצעו את עבירות הביטחון המיוחסות להם. לפיכך, על בית המשפט לבחון כעת את הסיכונים שבשחרור הנאשמים ולשקול את החלופות. במקרה של פלדשטיין, השופט מסכים עם החלטת בית המשפט המחוזי כי הסיכון שיחמוק ממשפט או ישבש את המשפט הוא מזערי, בהתחשב בכך שהראיות נגדו כבר נאספו. עם זאת, קיים סיכון שפלדשטיין יעשה שימוש לרעה במידע מודיעיני. אולם, מאחר שמידע זה כבר ידוע לגורמי הביטחון, ופלדשטיין ציין כי חלק את כל המידע הסודי שהיה ברשותו עם גורם במשרד ראש הממשלה, השופט מחליט שגם סיכון זה הוא מזערי. לפיכך, פלדשטיין הצליח להסיר את נטל השכנוע בדבר סיכוני שחרורו. עם זאת, השופט קובע כי יש לעצור את פלדשטיין בפיקוח אלקטרוני ובמעקב שיחות במסגרת מעצר הבית שלו. כל הפרה של התנאים המגבילים תוביל לחזרתו לכלא. במקרה של הצד השני, השופט מודאג יותר. הוא מדגיש כי חזקת המסוכנות חלה כאן והנאשם לא הצליח להפריך אותה. בהתחשב באופיו ובהיקפו של המידע החסוי שבידי הצד השני, סבור השופט כי הסיכון שישתף מידע זה באופן בלתי ראוי הוא משמעותי. לפיכך, מעצרו של הצד השני ללא חלופה מוצדק, במיוחד בהתחשב במצב המלחמה הנוכחי. לסיכום, ערעור המדינה מתקבל בעניינו של הצד שכנגד, ואילו ערעורו של פלדשטיין נדחה, בכפוף לתנאים הנוספים של פיקוח אלקטרוני וניטור שיחות.