ת"א 60385-03-21

תקציר

השופט קיבל את טענת התובע כי הדירה לא נמכרה לנתבעים. לפיכך, הוטל על הנתבעים לפנות את הדירה עד ליום 8.7.2024. השופט קבע כי הסכם המכר, הצעת הרכש והסכם המשכון בטלים ומבוטלים, ויש למחוק כל אזהרה או שעבודים הרשומים על שם הנתבעים. ההחלטה התקבלה לאחר שקילת כתבי הטענות, התצהירים, הסיכומים והטיעונים של שני הצדדים, וכן שמיעת עדויותיהם. השופט קבע כי התביעה אינה מיושנת שכן היא נופלת בגדר תקופת ההתיישנות בת 25 השנים בתביעות מקרקעין. השופטת דחתה גם את טענות הנתבעים בדבר שיהוי והשתק שיפוטי. לגופו של עניין, השופטת שוכנעה כי התובעת לא התכוונה למכור את הדירה וכי הנתבע ניצל את תמימותה ואמונה. השופטת מצאה כי עדויות הצדדים, לרבות זו של הרוכש הנתבע, תומכות בטענת התובע כי הכוונה לא הייתה להתקשר בהסכם מכר. עוד קבעה השופטת כי ההסכם נעשה ככל הנראה כדי להונות נושים ולכן בטל. השופט הגיע למסקנה כי התמורה בגין המכירה לא שולמה במלואה, ותנאי החוזה אינם סבירים. השופטת לא מצאה את גרסת הנתבעים מהימנה, ואילו גרסת התובע נתמכה בעדויות ובנסיבות. מאחר שהתובע לא תבע דמי שימוש, וגם הנתבעים לא ביקשו סעד של השבה, השופט לא נתן כל הוראה בעניינים אלה, והשאיר לצדדים להגיע להסכם או להמשיך בהליכים נוספים בבית משפט אחר. זכות הערעור של שני הצדדים נשמרה.