עע"מ 3351/13
פסק-דין עליון
תקציר
במקרה דנן, השאלה העיקרית העומדת על הפרק היא האם החלטת ועדת האכלוס העליונה לקבוע כי המערער אינו "זכאי" או "דייר ממשיך" לפי חוק הדיור הציבורי – חוק שנועד לתת מענה למצוקת הדיור ולפערים החברתיים-כלכליים בישראל – הייתה סבירה. החוק קובע כי הזכאים לדיור ציבורי עומדים בקריטריונים סוציו-אקונומיים ספציפיים או זכאים להיות דיירים ממשיכים, כלומר בני משפחה שהתגוררו עם זכאי לפחות שלוש שנים לפני שאותו אדם נפטר או עבר לטיפול סיעודי. על זכאותו של המערער ערערו משום שלא התגורר עם אמו המנוחה בדירתה הציבורית במשך הזמן הנדרש, ואף לא עמד בקריטריונים הכספיים. המסמכים שהוצגו לא היו מספקים, חלקם מתייחסים לשנים שאינן רלוונטיות. בית המשפט הדגיש את אופיים המצומצם של משאבי הדיור הציבורי ואת הצורך לבחון בקפידה את הזכאות כדי להבטיח חלוקה הוגנת בין נזקקים באמת. החלטות מינהליות, כמו אלה של ועדת האכלוס, כפופות לביקורת שיפוטית רק אם הן בלתי סבירות עד כדי חריגה מתכלית החוק. לאחר עיון בראיות, מצא בית המשפט את החלטת הוועדה סבירה ולכן אישר אותה, תוך שהוא דוחה את הערעור. משכך, חויב המערער בתשלום שכר טרחת עורך דין למשיבים.
עע"מ 3351/13 אברהם נתנאל נ' חלמיש חברה ממשלתית עירונית לדיור ולשיקום ולהתחדשות שכונות בת"א בע"מ, מדינת ישראל משרד השיכון והבינוי, עליון (23.3.2014)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.