ע"א 9817/17

תקציר

בסופו של דבר החליט בית המשפט לדחות את הערעור, תוך מסקנה כי סעיף 107 לחוק מאפשר למנהל להאריך מועדים הקבועים בחוק, לרבות אלה הקבועים בסעיף 85, למרות טענת המערער כי אין להאריך מועדים אלה לאחר שחלפו. ההחלטה התבססה על ניתוח מקיף של עקרונות פרשנות החקיקה, תוך שקילת שיקולים לשוניים ותכליתיים כאחד. השופט מינץ טען כי לשון החוק "כל מועד" בסעיף 107 מקיפה את כל המועדים הקבועים בחוק ומאפשרת את הארכתם, ובלבד שקיימת "סיבה מספקת", המתיישבת עם כוונת המחוקק לשיקול דעת מינהלי רחב. הוא הדגיש את האיזון בין הוודאות המשפטית לבין היכולת להבטיח גביית מס הוגנת. לעומת זאת, התנגדותו של השופט שטיין התמקדה בהתייחסות למגבלות הזמן של סעיף 85 כאל תקופת התיישנות מהותית, שעם פקיעת תוקפה יש לגבש שומה שתבטיח יציבות ותגביל את הנטל המינהלי. עם זאת, המשנה לנשיאה מלצר תמך בשופט מינץ, והוסיף וטען כי פרשנותו המרחיבה של סעיף 107 מתיישבת עם ההיסטוריה החקיקתית ומטרותיה, תוך התמקדות בניהול מס שוויוני ויעיל. פסק הדין משקף דגש על תכלית החקיקה, ההגנה על זכויות הנישומים והתאמת המשפט להשגת תוצאות צודקות בענייני מס.