ב"ל 2566-03-20

תקציר

התובע טען כי מרכז חייו הוא בישראל ולכן הגיש בקשה. עם זאת, הראיות הראו כי זה לא היה המקרה. בתצהיר התובע ובתצהיר הוריו נאמר כי הם מתגוררים בירושלים, אך בירורים העלו כי למשפחה היה רכוש בחברון, שם התגוררה משפחתה של אשתו של התובע, ושם שהו התובע ומשפחתו תקופות ממושכות. הדירה בירושלים, בה טען התובע כי היא מתגוררת, נמצאה רעועה ואינה ראויה למגורים; הוא לא הכיל חפצים, מצרכים או מצרכים בסיסיים, ולא היה מצויד להכיל את משפחתו של התובע בת שש הנפשות. מנגד, הבית בחברון היה מטופח, מצויד לחיי היום-יום ושימש כעוגן של המשפחה, בו בילה התובע את מרבית זמנו, עבד והיה לו מחסן לעסקיו. גם אשתו וילדיו של התובע התגוררו בעיקר בחברון, וביקרו מדי פעם. בית המשפט מצא כי התובע לא הצליח להוכיח את טענתו לתושבות בירושלים, מה גם שגרסתו שלו לא הייתה עקבית וסותרת ראיות אחרות. במקום זאת, נקבע כי מרכז חייו היה בחברון. לפיכך, החליטה השופטת לדחות את התביעה והורתה לתובע לשלם לנתבע את הוצאותיו הנומינליות בסך 2,500 ₪, בתוך 30 יום.