ת"א 153/06

תקציר

הסכסוך בין התובעת לנתבעים נסוב סביב שני חוזים שנחתמו בשנת 1993, במסגרתם מכרה התובעת לנתבעים סך של 2,000 מ"ר קרקע, המהווים 2000/81112 חלקי חלקה. על פי החוזים, הנתבעים היו אמורים לשלם את מס השבח הנובע מהעסקאות. לאחר חתימת החוזים, דיווחו הצדדים על העסקאות לרשויות המס, דבר שהוביל להוצאת שומות מס שבח לתובע. התובע ביקש מהנתבעים לשלם את המס, אך הם לא עשו כן, מה שהוביל לנקיטת הליכי גבייה כנגד התובע. כתוצאה מכך עוקל ונמכר רכושו של התובע, ונגרמו לו הוצאות בסך כולל של 95,650 ₪. התובע טען כי אי תשלום מס שבח על ידי הנתבעים היווה הפרה יסודית ומתמשכת של החוזים, שהביאה לביטולם. הוא תבע פיצויים בגין הפרת חוזה או חייב את הנתבעים לפצות אותו על תשלומי המס, יחד עם פיצויים נוספים. מנגד, טענו הנתבעים כי תביעת התובעת התיישנה, שכן הוגשה למעלה מ-13 שנים לאחר חתימת החוזים. עוד טענו כי שילמו את המס באופן חלקי בעקבות התנגדויות וכי הליכי הגבייה נגד התובע נבעו מעסקאות אחרות. בית המשפט פסק לטובת התובע אך לא כפי שביקש. נפסק כי התביעה אינה מיושנת, בהיותה תביעת מקרקעין עם תקופת התיישנות של 25 שנה, וכי די היה בכך להודיע לנתבעים על הפרתם בשנים 1996 ו-1997. השופטת הסכימה עם התובע כי סכום מס השבח ששולם על ידו הוא 10,627 ₪ וכי הנתבעים לא שילמו את חלקם. באשר להפרה, הפנתה השופטת לפסיקה הרלוונטית וקבעה כי אי תשלום המס על ידי הנתבעים מהווה הפרת חוזה אך לא מהווה הפרה יסודית, שכן החוזה לא קבע את ההשלכות של אי התשלום. עם זאת, השופטת התייחסה לשיהוי של התובע בהגשת התביעה ולהיעדר נזקים עקיפים מוכחים, והורתה לנתבעים לפצות את התובע בגין תשלומי המס, בתוספת ריבית, בתוך תקופה קצובה. עוד קבעה השופטת כי אם הנתבעים לא יעמדו בתשלום עד למועד שנקבע, החוזים יבוטלו, ייפוי הכוח עליו חתם התובע יבוטל והערות אזהרה שנרשמו על המגרש לטובת הנתבעים יימחקו. בנוסף, חויבו הנתבעים לשלם לתובע סך של 10,000 ₪, כולל מע"מ, כשכר טרחת עורך דין. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ביום 22.10.08.