ת"א 25424-01-17

תקציר

התובעת, עמרה, תבעה את הנתבע, אביתר בדרישה לבטל את הסכם המכר מיום 4.6.2012, לפיו מכר עמרה את זכויותיו בדירה לאביתר. עמרה ביקש גם למחוק את הערת האזהרה לטובתו של אביתר. בתביעה נטען כי עמרה רכשה את הדירה מקבלן בשנת 2010 ומימנה אותה באמצעות הלוואה של חצי מיליון שקל מאביתר ומיליון שקל מבנק עם הדירה כבטוחה. מספר ימים לאחר מכן סיכמו הצדדים כי אביתר ישכור את הדירה מעמרה. בשנת 2012 הם חתמו על הסכם מכר, לפיו אביתר תרכוש את הדירה מעמרה עם פירעון הלוואת המשכנתא וכמה תשלומים נוספים. עמרה טענה כי אביתר הפרה את הסכם המכר בכך שלא פרעה את הלוואת המשכנתא במועד ולא שילמה סכומים נוספים. עם זאת, בית המשפט מצא כי טענותיה של עמרה אינן תקפות. עמרה לא הביא ראיות מספיקות לכך שהזהיר את אביתר מפני ההפרות, והמכתב שכתב לעורך דינו בו ציין את כוונתו לבטל את העסקה לא היה הודעת ביטול תקפה. כמו כן, בית המשפט קבע כי עמרה פעל בחוסר תום לב וניצל לרעה את זכותו לבטל את ההסכם בכך שהשתמש בו כאמצעי לחץ על אביתר . השופט שוכנע כי התביעה הוגשה בעקבות תביעה כספית שיזם אביתר נגד עמרה. בנוסף, קיבל בית המשפט את טענת אביתר כי כל ההסכמים בין הצדדים, לרבות הסכם המכר, היו למראית עין וכי היה הסכם נסתר מאחוריהם. על פי הסכם נסתר זה, אביתר היה הרוכש בפועל של הדירה, ועמרה רק לווה את שמו כדי לרשום את הדירה משום שאביתר לא הצליח לקבל הלוואת משכנתא. בית המשפט מצא כי אביתר הוכיח את קיומו של הסכם נסתר זה ואת יחסי הנאמנות בין הצדדים. בעקבות זאת דחה בית המשפט את תביעתו של עמרה והורה לו לשלם לאביתר הוצאות משפט ואגרות בסך 30 אלף שקל.