ע"פ 7007/97

תקציר

הערעור מתייחס לשני כתבי אישום שהוגשו נגד המערער בשני בתי משפט שלום נפרדים בגין החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית. עבירה זו נשפטת בדרך כלל בבית משפט מחוזי, אך ניתן לשפוט אותה בבית משפט שלום אם פרקליט המחוז מחליט על כך. המערער טען כי בית משפט השלום נעדר סמכות משום שלא הייתה החלטה של פרקליט המחוז להגיש את כתב האישום בבית משפט השלום כנדרש בחוק. בית המשפט המחוזי קבע כי אמנם לפרקליט המחוז אכן יש סמכות לקבל החלטה כזו, אך אין דרישה להחלטה בכתב או למעורבותו האישית של פרקליט המחוז בכל תיק. די היה בהחלטות בעל-פה שניתנו בתיקים אלה כדי להסמיך את בית משפט השלום. יתר על כן, בית המשפט ציין כי החלטה כזו מיטיבה עם הנאשם, שכן היא מגבילה את העונש האפשרי ב-7 שנים ולא ב-20 השנים שקבע בית המשפט המחוזי. עם זאת, בית המשפט המליץ לפרקליט המחוז להוציא בעתיד הנחיות כתובות, כדי להבטיח שקיפות ואפשרות השוואה בין מחוזות שונים. פסק הדין של בית משפט השלום באחד המקרים, שביטל את כתב האישום מחוסר סמכות, התהפך, והתיק הוחזר לגזר הדין. הערעור על פסק הדין בתיק השני, שכבר נגזר דינו, נדחה, שכן גזר הדין נמצא סביר. לפיכך נדחו שני הערעורים.