דב"ע נה/193 - 3

תקציר

חנן זומרפלד, לשעבר מנהל במלון זוהר בירושלים, הגיש תביעה להטבות תעסוקה שונות לאחר סיום העסקתו, בהן פיצויי פיטורים, פדיון חופשות, דמי הבראה, שכר שלא שולם והפרשות לקרן השתלמות. בית הדין האזורי בירושלים קבע כי תביעתו של זומרפלד לפיצויי פיטורים אינה תקפה, שכן הוא לא הוכיח שפוטר, וציין סתירות בין עדותו לבין עדות המעסיק. בנוסף, תביעותיו בגין שכר שלא שולם בינואר 1988 נדחו מחוסר ראיות. עם זאת, בית הדין הורה למעסיק לשלם עבור פדיון חופשה, ודחה את טענת ההתיישנות של המעסיק. לגבי דמי הבראה נדחתה התביעה משום שהחוק וההסכמים באותה עת לא אפשרו פדיון. באשר לתביעות בגין הפרשות שלא שולמו לקרן השתלמות, מצא בית המשפט את טענותיו של זומרפלד תקפות, וקבע כי המעסיק לא ביצע את ההפקדות הנדרשות תוך ניכוי הסכומים משכרו. שני הצדדים ערערו על היבטים שונים של ההחלטה. בית הדין הגיע למסקנה כי המעסיק הכיר בזכותו של זומרפלד לפיצויי פיטורים, וחישב את זכאותו על סמך זמן השירות וההסכמים. בית הדין קבע כי זומרפלד זכאי לקבל את ההפרש בין הפרשות שנוכו אך לא שולמו לקרן ההשתלמות, ובכך אישר את זכותו לסכום הנקוב בניכוי תשלומים שאינם שנויים במחלוקת. באשר לתביעות לדמי חופשה, בית הדין כייל מחדש את סכום החוב בהתחשב בימי חופשה סטטוטוריים לעומת חוזיים. למרות הצלחה מסוימת, ערעורי שני הצדדים נדחו ברובם, כאשר סכומי הפיצוי המקוריים הותאמו רק במעט. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו המשפטיות.